עיתון האומה – לשאלת היום
כבר נלאינו מנשוא כל אלו הידיעות, הסותרות בנוגע ליציאת איטליה למלחמה, שאנו מקבלים יום יום: פעם מבטיחים שמוסוליני לא ירהיב לצאת למלחמה נגד בנות הברית, ופעם שהוא יוצא למלחמה תיכף. כה חוזרים תמורות יום יום בלי הרף, והעצבים עלולים להתפקע. כל הסמנים מראים, שכל הידיעות הללו, הם מטעמים ערוכים, המושטים לנו מבית חרושת היטלר-מוסוליני, שכל מטרתם הוא רק להחליש את עצבינו בלבד. וכיצד שהוא, אנו מוכרחים לבקש מנוס ומפלט להפטר מהם.
יש להסתלק כרגע מכל אלו הידיעות המוזרות, ולהתחיל לנסות בעצמנו לעקוב אחר הגורמים הראשיים, לכל אלו הרפתקאות - אולי נבין מהם כל אלו התהלוכות המתמיהות של היטלר-מוסוליני. ובעיקר יש להתעכב על חוזי ההסכם שלהם. וכידוע יש ביניהם שני חוזים:
הראשון, לא היה רק הסכם פוליטי לבד, שקראו אותו "ציר רומא ברלין", שכל תוכנו הוא עזרה הדדית פוליטית, והתחלקות אזורי השפעה מסוימים ביניהם. על פיו נתן היטלר עזרה פוליטית למוסוליני במלחמתו בחבש, וכן מוסוליני להיטלר, בכל הרפתקאותיו שמלפני המלחמה, וממשיך בה עד היום. קרוב לפריצת המלחמה עשו ביניהם, כידוע, חוזה שני צבאי, שתוכנו בפרט לא נודע לנו. אלא בדרך כלל נודע, שהתחייבו בו, בעזרה צבאית הדדית בפועל ממש.
יש די הוכחות לשער, שלא התחייבו באותו ההסכם הצבאי לצאת מיד ביחד למלחמה, כדרך ההסכם של אנגליה-צרפת. הסכם הזה היה בנוי כולו רק על האיניציאטיבה של היטלר, שרצה בו רק להבטיח את עצמו על כל צרה שלא תבא: אולי יגיע לידי משבר מלחמתי ויהיה זקוק לעזרתה של איטליה, אז ההסכם מחייב את איטליה, שתבוא לעזרתו, על פי הזמנתו של היטלר. וכמובן, על פי תנאים מסוימים בחלוקת השלל.
כי ביסודו של דבר, לא חשב היטלר, שיהיה זקוק לעזרתה הצבאית של איטליה, והיה זה משני טעמים:
האחד, שהוא בטוח ברוב כוחותיו עצמו ואינו מאמין כל כך בכישרון הצבאי של איטליה,
השני, כי גם ההסכם הפוליטי הקדום, הנקרא "ציר רומא-ברלין" כבר מבטיח לו תמיכה מלחמתית במידה הגונה למדי. כי על ידי תמרונים פוליטיים בלבד אטליה יכולה להעסיק כוחות מרובות של אויביו על גבולי איטליה, שאינם נופלים בהרבה מהיותו לוקח חלק פעיל במלחמה. משום כך לא רצה כלל לשתף את מוסוליני במלחמתו בפועל ממש. והסכם הצבאי שעשה עמו, לא היה אלא רק על שעת משבר מלחמתי, המחייב למוסוליני שיבוא לעזרתו על פי הזמנתו של היטלר ביחוד, ואין האיניציטיבה כלל בידי מוסוליני.
וכנגד זה, מוסוליני עצמו, קיווה להגשים, בהרת מלחמה זו, כל תכניותיו הפשיסטיות: לחזור ולחדש את קיסריות רומה העתיקה כל כנה. שהרי אין לו לקוות על הזדמנות יותר טובה מללחום את מלחמתו עם היטלר ביחד. ובלי ספק, שהוא יושב ומקווה על הרגע שהיטלר יזמין אותו להשתתף עמו במלחמה. וכנראה, שהיטלר עוד לא אבד הביטחון בכוחותיו עצמו, ועוד אין לו שום רצון לשתף אותו במלחמה, או יותר נכון לשתפו בשלל המלחמה.
על פי הקו הזה, יוצא אפוא, שכל עוד שאין אנו מרגישים שעת משבר אמיתי בצבאותיו של היטלר, אין לנו לפחד כלל מכל אלו האיומים של מוסוליני בהכנותיו למלחמה. ואין אלו רק תמרונים פוליטיים בלבד בערמה, כדי לעצור את כוחות בנות הברית על גבולותיו, ולהחליש כמה שאפשר את כוחות בנות הברית בחזית המלחמה, כפי התנאים של החוזה "ציר רומה-ברלין" (באמצע הכתיבה הושג ידיעה על יציאת איטליה למלחמה. והמאמר נפסק באמצע, ונסיים המאמר כפי המציאות ההווי)
עתה, שיציאת איטליה למלחמה נעשה לעובדה, נתחוור הרבה, אם נדון על פי הקו שהתווינו. שהרי, עתה נודע לנו בעליל, כי היטלר הגיע בקרב האחרון לידי משבר אמיתי, ובא שם לידי אפיסת הכוחות. כי זולת זה, בלי שום ספק, לא היה משתף את איטליה במלחמה. ומשום כך עניין יציאת איטליה למלחמה, הוא כעין בשורה טובה במפלתה של גרמניה. וכפי שאנו מקוים, גם עזרת איטליה לא תציל אותה. וניצחון בנות הברית בטוח עתה הרבה יותר מתמיד.