עירובין טז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בעביטין בשליפין בקנים בקולחות מטלטלין בתוכה ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלא גמל ובין אוכף לאוכף כמלא אוכף ובין עביט לעביט כמלא עביט הכא נמי כשנכנס ויוצא תא שמע נמצאת אתה אומר שלש מדות במחיצות אכל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש כל שהוא ג' בומג' עד ד' צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו כדי שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור כל שהוא ד' ומארבעה עד עשר אמות צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ מותר נפרצה ביותר מעשר אסור היו שם קנים הדוקרנים ועושה להן פיאה מלמעלה אפילו ביותר מעשר מותר קתני מיהת רישא מג' ועד ד' ובלבד שלא יהא בין זה לזה כמלואו תיובתא דרב פפא אמר לך רב פפא מאי מלואו נכנס ויוצא הכי נמי מסתברא מדקתני אם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור הא כעומד מותר שמע מינה לימא תיהוי תיובתיה דר"ה בריה דרב יהושע אמר לך וליטעמיך אימא סיפא אם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ מותר הא כפרוץ אסור סיפא קשיא לרב פפא רישא קשיא לר"ה בריה דרב יהושע סיפא לרב פפא לא קשיא איידי דתנא רישא פרוץ מרובה על העומד תנא סיפא עומד מרובה על הפרוץ רישא לרב הונא בריה דרב יהושע לא קשיא איידי דבעי למיתני סיפא עומד מרובה על הפרוץ תנא רישא פרוץ מרובה על העומד בשלמא לרב פפא משום הכי לא עריב להו ותני להו אלא לרב הונא בריה דרב יהושע ליערבינהו וליתננהו כל שהוא פחות משלשה ושלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה משום דלא דמי פסולא דרישא לפסולא דסיפא פסולא דרישא כדי שלא יזדקר הגדי בבת אחת פסולא דסיפא שלא יהא פרוץ כעומד פחות משלשה מני רבנן היא דאמרי פחות משלשה אמרינן לבוד שלשה לא אמרינן לבוד אימא סיפא כל שהוא שלשה ומשלשה ועד ארבעה
רש"י
עריכה
עביטין - כר שתחת אוכף הגמל כדמתרגמינן (בראשית לא) בכר הגמל בעביטא דגמלא:
שליפין - משואות:
קולחות - קלחי ירקות:
נמצאת אתה אומר כו' - רישא במס' כלאים (פ"ד משנה ד) תנינן לה:
כל שהוא פחות מג' - כל גדר העשוי בקנים עומדין פחות מרוחב ג':
צריך שלא יהא בין זה לזה ג' כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש - כלומר להדיא בלא עכוב דדקירת גדי מבטל לה מתורת לבוד ואם אין בין זה לזה שלשה אפילו פרוץ מרובה על העומד כגון קנים של שתי אצבעות וריוח ב' טפחים בין זה לזה כשר דכל ריוח פחות מג' אמרי' לבוד וכולו הוי עומד:
ומג' ועד ד' - ולא ד' בכלל:
צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו - וכל כמה דלא הוי כמלואו אע"ג דהוי ריוח שלשה כיון דעומד רבה עליו ליכא למימר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה והוו להו פתחים:
ואם היה פרוץ כו' - לקמן מתרץ לה אם היה פרוץ כעומד הוה ליה למיתני:
אף כנגד העומד אסור - לזרוע דלא אלים עומד בפחות מד' למישרי כנגדו היכא דפרוץ רבה עליו:
ועד עשר - ועשר בכלל אבל יותר מי' כגון עומד י"ב או ט"ו לא מצי למיתני שיעור פירצתו במלואו דאפילו בציר ממלואו דאיכא פירצה יותר מעשרה מיתסר כולו כדתני סיפא:
כנגד העומד מותר - הואיל והיקף חשוב הוא וה"ה אם היה פרוץ מרובה ולקמן מתרץ לה הרי כאן שלש מדות במדה ראשונה דקנים פחותים מג' לא קפדינן אמלואו כיון דמלואו לא הוי פירצה שלשה ואפי' איותר ממלואו לא קפדינן עד דאיכא פירצה שלשה ובמדה שניה קפדינן אמלואו דהא איכא שיעור פירצה למיהוי קרוי אויר ואתי אויר המרובה ומבטל לעומד דאפילו כנגדו אינו מתיר ובמדה שלישית דאיכא עומד חשוב אויר לא מבטל לה לגמרי ומתיר מיהא כנגדה:
ואם היה עומד מרובה כו' - אכולה קאי ואפילו אעומד מג' ועד ד' דהא קתני בה נמי צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו הא בציר ממלואו שרי:
נפרצה ביותר מי' אסור - ואפי' כולו עומד:
היו שם קנים הדוקרנין - משופין כדקר נעוצין בארץ ועשה להן פאה קלועה מלמעלה מזה לזה:
אפי' ביותר מעשר אמות מותר - דצורת הפתח מהניא בכלאים אף ליותר מעשר:
מאי מלואו נכנס ויוצא - והכי משמע ברייתא כל שהוא ג' ומג' ועד ד' צריך שלא יהא בין זה לזה מילואו נכנס ויוצא שלא יהא פרוץ כעומד בנכנס ויוצא דהוה ליה פרוץ מרובה ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור הואיל והוקף בדבר שאינו חשוב שאין בו רוחב ד':
איידי דתנא רישא פרוץ מרובה על העומד - אסור דלא סגיא דלא קתני לה לגלויי אמלואו דלאו מצומצם קאמר דקמ"ל הא כעומד מותר אף כנגד הפרוץ:
תנא סיפא עומד מרובה על הפרוץ - אע"ג דלא איצטריך ליה דהא מגופה שמעת מינה דאפי' יש עומד כפרוץ שרי מדתנא ליה שלא יהא פרוץ כעומד ותרצינן לה בנכנס ויוצא הא בצמצום שרי וכ"ש עומד מרובה על הפרוץ אלא משום רישא תנא סיפא ולא משום למידק מינה הא כפרוץ אסור: רישא לרב הונא לא קשיא איידי דבעי למיתני סיפא עומד מרובה על הפרוץ. מותר דלא סגי דלא קתני לה דקמ"ל הא כפרוץ אסור:
תני נמי רישא פרוץ מרובה על העומד - אע"ג דלא איצטריך דהא אפי' כעומד נמי אסור:
בשלמא לרב פפא - דאמר פרוץ כעומד מותר:
משום הכי לא עריב - ג' בהדי פחות מג' ולמיתני כל שהוא פחות מג' וג' צריך שלא יהא בין זה לזה ג' דלא מצי למימר צריך שלא יהא בין זה לזה ג' דכיון דעומד ג' לא איכפת לן אי פרוץ נמי ג' דהא פרוץ כעומד מותר ומשום הכי אפסקיה לאתנייה גבי פחות מד' למיתנא ביה כמלואו דליהוי משמע בנכנס ויוצא:
אלא לרב הונא - דאמר פרוץ כעומד אסור אפי' כנגד העומד:
ליערב - ג' בהדי פחות מג' וליתני צריך שלא יהא בין זה לזה ג' טפחים:
משום דלא דמי - פסולא דפחות מג' לפסולא דג' דפסולא דפחות מג' לא הוי מצי למיתלי בפרוץ מרובה על העומד דכל כמה דלא הוי פרוץ ג' אע"ג דעומד טפח ופרוץ טפחיים כשר ומכי מטא פרוץ לשלשה אשמעי' דבהכי מקרי פרוץ משום יזדקר גדי:
פסולא דסיפא - היכא דעומד ג' לא מיפסל משום דיקור גדי דאי הוה עומד מרובה לא הוה חיישינן לגדי אלא משום מאי מיפסיל בפרוץ ג' משום דהוי פרוץ כעומד ותנא לאגמורי מדות דמחיצה קאתי ומכי מצי לחדושי טעמיה ומתלייה בפסולא אחרינא תנייה:
פחות מג' מני רבנן היא - מדקא מפליג בין פחות מג' לג' ש"מ רבנן היא דמפלגי נמי בין פחות מג' לג':
אימא סיפא כל שהוא ג' ומג' ועד ד' - מדקא מפליג בין פחות מד' לד' דקאמר פחות מד' אם פרוץ יתר עליו אף כנגד העומד אסור וד' גופיה קתני סיפא דמתיר כנגדו ואף על גב דפרוץ יתר עליו ש"מ רבן שמעון בן גמליאל היא:
תוספות
עריכהדאין זה סוגיית הש"ס דמשני במעדיף ואינו חושש על קושייתו ועוד קשה דפי' בדרבא אם היו נתונין שתי נותנן ערב ואיכא סכך כשר טפי ובפרק קמא דסוכה (ד' ט:) תנן גבי העושה סוכתו תחת האילן אם היה הסיכוך הרבה מהן או שקצצן כשירה ומוקי לה בגמרא כשחבטן ופירש הקונטרס שם כשעירבן ואין ניכר איזהו פסול ואיזהו כשר ועוד דדוחק הוא דאמוראי מסקי אליבא דמאן דאמר פרוץ כעומד אסור דלא קי"ל הכי ועוד דלא פריך בסמוך כי מוקי נמי ביוצא ונכנס גבי שיירא והא אפשר לצמצם והתם ליכא לשנויי לרבא כי הכא ונראה כגירסת ר"ח דגריס והא אי אפשר לצמצם שיסתום כל האויר ונמצא שאין הכשר מרובה על האויר ועל הפסול או אפי' כמוהו ופריך לכולי עלמא ומשני ר' אמי במעדיף שבודאי יסתום כל האויר ורבא אמר אפילו תימא שאינו מעדיף אם היו נתונין שתי נותנו ערב ואז נסתם כל האויר אבל אין לפרש דדווקא כעניין זה אהני לרבא ולא במעדיף דגזר דילמא לא יעדיף דבכל הספרים גרסי' בפרק קמא דסוכה (ד' טו:) רבא אמר אפילו תימא בשאינו מעדיף:
מארבעה עד עשר גרסי' ולא גרסינן עד ארבע אמות:
אימא סיפא כל שהוא שלשה ומג' ועד ד' כו'. סיפא גופה היה יכול להקשות דלא אתיא כרבנן כדקאמר הש"ס מדלא מתיר עומד שלשה כנגדו וכרשב"ג נמי לא אתיא מדקאמר וצריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו ולרשב"ג אפי' יותר ממלואו אין בכך כלום כיון דליכא ד' כלבוד דמי אלא כך דרך הש"ס שמתחיל קושיא מרישא כשיכול וכהאי גוונא איכא פ' כירה (ד' לט:) גבי חמין שהוחמו בשבת:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק א (עריכה)
קב א מיי' פ"ז מהל' כלאים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ה:
קג ב מיי' שם, וטור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ':
ראשונים נוספים
ת"ש שיירה שחנתה בבקעה והקיפוה גמלים או באוכפין כו' עד ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלוא גמל כו' ודחינן הכא נמי כמלוא נכנס [ויוצא] ת"ש נמצאת אומר ג' מדות במחיצות כל שהוא פחות מג' צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה שלא יזדקר הגדי בבת ראש [כל שהוא] שלשה ומשלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד.
ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור כל שהוא מארבעה ולמעלה עד עשרה צריך שלא יהא בין זה לזה במלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד עומד מותר.
כנגד פרוץ אסור. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד (עומד אסור) הפרוץ נמי מותר.
נפרצה יותר מעשר אסור. היה לו קנים מדקרין ועשה להן פאה מלמעלה אפילו ביתר מותר.
קתני מיהא רישא כל שהוא שלשה ומג' ועד ארבעה צריך שלא יהא בין זה לזה כמילואו.
פ' צריך שלא יהא (כמילואו) [פרוץ כעומד] קשיא לרב פפא. ודחי כמלוא [כמלואו] נכנס ויוצא שהוא יותר כמעט ואמרינן הכי נמי מסתברא דמלואו יתר הוא כמעט מדקתני ואם היה פרוץ מרובה על העומד. פרוץ מרובה על העומד הוא דאסור הא כעומד מותר ואמרינן רישא קשיא לרב הונא בריה דרב יהושע סיפא קשיא לרב פפא ושנינן להו ופשוטה היא. ואמרינן בשלמא לרב פפא מוקים לה לרישא כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה שאם היה העומד פחות משלשה והפרוץ שלשה אסור שנמצא הפרוץ מרובה על העומד לפיכך אסור הא זה כמו זה או אפי' הפרוץ מרובה על העומד כיון שהפרוץ אינו ג' טפחים אלא פחות מותר. ומציעתא דקתני צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו מוקים לה כמלוא נכנס ויוצא שהוא יותר כמעט הא זה כמו זה מותר משום הכי לא מערב. ותני להו ברישא אפילו פרוץ מרובה על העומד שרי ומציעתא אי הוי פרוץ מרובה אסור. אלא לרב הונא בריה דרב יהושע דלא שנא ג' ולא שנא פחות מג' פרוץ כעומד אסור ליערבינהו וליתנינהו כל שהן פחות משלשה ושלשה צריך שלא יהא בין זה לזה כמילואו.
שלש מדות במחיצה: כלומר: במחיצת כלאים, ואלו הן השלש מדות, ראשונה כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראשו, דמחיצה גרועה היא ובקיעת גדיים מבטלתה. השניה כל שהוא משלשה ועד ארבעה ולא ארבעה בכלל, צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, בנכנס ויוצא לרב פפא או אפילו כמלואו מכוון לרב הונא. ואם היה פרוץ כמלואו אף כנגד העומד אסור, דמחיצה גרועה היא עדיין שאינה מתרת אפילו כנגד העומדת, ומיהו חשיבא מקמייתא דבקיעת גדיים לא מבטלה לה. השלישית ארבעה ומארבעה ועד י' אמות להתיר כנגד הפרוץ צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, בנכנס ויוצא לרב פפא אי נמי אפילו כמלואו מכוון לרב הונא. אבל אם היה כמלואו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כנגד הפרוץ אסור, אבל כנגד העומד מיהא מותר דמחיצה חשובה היא ואין בקיעת גדיים ולא אפילו פרוץ מרובה מבטלין את העומד שלא להתיר כנגד העומד, אבל כנגד הפרוץ מיהא אסור. אבל אם היה עומד כפרוץ שהוא כאילו עומד מרובה לרב פפא אי נמי עומד מרובה ממש על הפרוץ לרב הונא, אפילו כנגד הפרוץ מותר, ולאו דוקא במדה שלישית כן אלא אפילו בכל המדות כן. והא דקתני במדה השניה כדי שלא יהא פרוץ כעומד, פירושו לדעת רב פפא כדי שלא יהא פרוץ כעומד בנכנס ויוצא.
נפרצה ביתר מעשר אסור: כלומר: כנגד הפרוץ, שאף על פי שהעומד רבה עליו כיון שהוא פרוץ יתר מעשר פרצה היא ואין העומד מתירתה, אבל כנגד העומד מיהא מותר.
והא לאו מדה רביעית היא חשיב לה, משום דתנא מדות המחיצות שיש כנגדן פרצה יתרה מן המחיצה קחשיב, כלומר: שמחיצה שהיא ופרצתה מותרין ואף ע"פ שפרצתה מרובה ממנה והיינו מדה הראשונה ובכללה קנים הדוקרנין ועשה להם פאה מלמעלה. ויש מחיצה שהיא ופרצתה אסורין בין שפרצתה מרובה ממש לרב פפא בין שפרצתה אפילו כמוה לרב הונא, דהיינו כאילו פרצתה מרובה והיא מדה שניה. ויש מחיצה שהיא עצמה מותרת ופרצתה אסורה, ואע"פ שפרצתה יתרה ממנה ולכולי עלמא, והיינו מדה שלישית, ובכללה פרצה יתרה מעשר שהיא מותרת ופרצתה אסורה. כן נראה לי.
ת"ש נמצא' אומר כו': פי' משנ' היא במסכת כלאים לעניין מחיצות כלאים דקיימא לן שזה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן: ג' מדות במחיצה פי' שלשה דינים תמצא בה כשיש שם פרוץ ועומד המדה האחת הוא שיהא הכל מותר בין העומד בין הפרוץ והמדה השנית הוא שיהא הכל אסור והמדה השלישית שיהא העומד מותר והפרוץ אסור ואי אפשר לעשות בזה חלוק רביעי שהרי אי אפשר לומר שיהא העומד אסור והפרוץ מותר ולפי' הג' מדות עיין ותמצא כי המדה הראשונה הפרוץ מרובה על העומד ואם בין זה לזה ג' טפחים יהא הכל מותר כי הלבוד עושה אותו כסתום וזו הוא מדה כשהעומד פחות מג' ואפילו הוא קנה קנה הלכך מדה אח' להכשיר הכל ואפילו פרוץ מרובה והמדה השנית כשיש כעומד ג' שלמים או יותר עד פחות מד' בזו לדברי הכל אם הפרוץ מרובה על העומד הכל אסור ואם הוא פרוץ כעומד פלוגתא דרב פפא ורב הונא דלרב הונא הכל אסור ולרב פפא הכל מותר מ"מ המדה הואת באה ללמדנו לאסור הכל או בפרוץ מרובה לרב פפא או בפרוץ כעומד לרב הונא וכדמתרץ כל חד וחד מתניתא אליבא דידיה לקמן בשמעתין. והמדה השלישית כשהעומד הוא ד' טפחים או מד' טפחים ועד עשר אמות ועשר בכלל שבזה לא בפרוץ מרובה לדברי הכל ולא בפרוץ כעומד לרב הונא אין העומד נפסל לעולם אלא הפרוץ בלבד והטעם מפני שכל העומד ד' טפחים או יותר הרי הוא דבר חשוב ואין שום פרצה פוסלו הרי כאן ג' מדות עיין ותמצאם בבריותא מעתה מה שאמר התנא דברביעית בנפרצה יותר מעשר אסור אינה מדה רביעיתוהרי היא בכצל המד' השלישי' דההא מידי אפי' כשהעומד מרובה מאד אלא שיש שם פרצה יותר מי' ובודאי נהי דאיהי אינה מתבטלת מפני ריבוי העומד ואסור לזרוע כנגדה אין העומד נאסר' ק"ו מהמדה שלישית שהפרוץ מרובה על העומד שאין עומד על ד' טפחים נפסל וזה הדין הוא בכלאים מפני שאנו הולכין אחר ערבובי' מה שאין כן לענין שבת דפרצ' ביותר מעשר או פרוץ מרובה על העומד אוסר כל המבוי וכל החצר מפני שמוציאו מרשות היחיד ועושה אותו כרמלי' וזה ברור וכן הסכימו כל המפרשים ז"ל מיהו אפילו כשתמצא לומר דכי קתני נפרצה ביותר מעשר הכל אסור לזרוע ואפילו כנגד העומד אין זו מדה רביעי' שכבר שנינו מדה זו במדה השנית ואחר שפירשתי הבריית' ומדותי דרך כלל אחזור לפר' בה בפרט מה שצריך ביאור דהא דקתני במדה ראשונה ובלבד שלא יהא בין זה לזה ג' שאין בו לג' אלא דהא גופא קמ"ל דטעמ' דלא אמרי' לבוד בג' היינו מפני שהוא חשוב לבקיעת גדי להדיא בלא עכוב וזקיר' הגדי מבטלת אותו מתור' לבוד ומדקתני במדה שנית ובלבד שלא יהא פרוץ במלואו שמעי' דבהכי סגי לגמרי לד"ה כיון שהעומד מרובה. והא דקתני במדה הרביעית שאם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד פרוץ מותר לזרוע אכולה מתני' קאי וכן פרש"י ז"ל והא דקתני במדה השלישית כל שהוא מד' טפחים ועד ד' אמות ועד עשר אלא שרצה לפרוט לנו הדברים החשובים שאנו אומרי' בכל מקום ד' טפחים לעניין רשות היחיד ד' אמות שיש לאדם בכל מקום ושיעור מקום שהוא חשוב לפתח. ובירוש' לא גרסי' לה אלא מד' טפחים ועד עשר והא דקתני ואם היה פרוץ כעומד העומד מותר והפרוץ אסור רב הונא מוקי' לה בפרוץ כעומד ממש ואע"פ שסובר דפרוץ כעומד אסור ואפ"ה אין העומד נאסר כיון שהוא ד' טפחים או יותר שהו' דבר חשוב ולדידי' ה"ה כשהפרוץ מרובה על העומד העומד מותר דהא לדידיה פרוץ כעומד שוה הוא לדין פרוץ מרוב' על העומד ולרב פפא הא דקתני ואם היה פרוץ מרוב' על העומד היינו שהפרוץ ביוצא ונכנס והוא מרובה על העומד דאלו שוה בשוה אף הפרוץ מותר אלא ודאי בשהפרוץ ביוצא ונכנס שהו' מרוב' ואפ"ה כנגד העומד מותר נמצאת למד דכל שיש בעומד ד' טפחים או יותר אפי' שפרוץ מרוב' על העומד מות' הוא לדברי הכל ואין מחלוקות של רב פפא ורב הונא בזה אלא לעניין הפרוץ דרב פפא מתיר כשהוא פרוץ כעומד ומפר' ברייתא כשהפרוץ יוצא ונכנס ולרב הונא פרוץ כעומד ממש הפרוץ אסור וזה פשוט:
בשלמא לרב פפא משום הכי לא ערבינהו כלומ' שלא שוה במדה הראשונה דין ג' טפחים עם פחות מג' דבשלשה טפחים עומדי' אע"פ שיש ריוח ביניהם ג' טפחים הכל כשר דפרוץ כעומד מותר ואלו כשהעומד פחות מג' אם יש ריוח ג' בנתים הכל פסול אלא לרב הונא בריה דרב יהושע אף כשהעומד ג' טפחים אם יש ביניהם ריוח שלשה טפחים הכל פסול משום דפרוץ כעומד אסור ואשתכח דג' ופחות מג' דינם שזה וא"כ לערבינהו וליתנינהו ופריק דלא מצי לערבינהו כי אע"פ שדינם שוה אין טעם פסולם שוה דאלו בעומד פחות מג' כשאתה פוסלו מפני ריוח ג' אינו מטעם פרוץ מרובה שהרי כשיש בריוח ג' פחות משהו ואין העומד אלא קנה אתה מכשירו ואע"פ שהפרוץ מרוב' מעתה אין טעם פסול ריוח ג"ט אלא לפי שא"א בו לבוד וטעמ' דליכא לבוד הוא מפני בקיעת גדי שיכול לבקע בו ואלו כשהעומד ג' והריוח ג' כשאתה פוסלו אינו מדין לבוד שהרי אם היה עומד מרובה ואפילו יש בפרוץ ג' ויותר מג' אתה מכשיר א"כ כשהעומד כפרוץ אינו נפסל מטעם לבוד אלא מטעם פרצה שהעומד כפרוץ בטל וכיון דלא שוו ג' ופחות מג' בטעמא לא בעי תנא לערובינהו ותנא ג' בהדי מג' ועד ד' פחות משהו דהוו מחד טעמא ופרכינן אעיקר מתני' בין לרב פפא בין לרב הונא ולכ"ע דקשיא רישא אמצעיתא דלא אתיא אליבא דחד תנא דברישא כיון דעבדינן לבוד בפחות מג' בלבד אלמא רבנן היא דאלו לרשב"ג יש לבוד עד פחות מד' והדר קתני במדה שנית דכל שיש בעומד ג' טפחים עד פחות מד' נפסל טפח יש לו מדה שנית דלא חשיבא כמידה שלישית כשיש בעומד ד"ט כי ד' טפחים עומד עושה דבר חשוב שאינו נפסל אפילו בפרוץ מרובה ואלו ג' טפחים נפסל בפרוץ מרובה:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק א (עריכה)
כבר ידעת בענין כלאים שכל שאין שם מראית העין אעפ"י שיש שם יניקה זורעים בצד גפנים מכאן אמרו שתי מדות במחיצה לענין כלאים ולענין ביאור זה שאמרו שלש פירשו בסוגיא זו שלדעת רבן שמעון בן גמליאל נאמרה שסובר תורת לבוד בכל פחות מארבעה ואמר לדעתו כל שעשה מחיצה שאין רחבה שלשה כגון מחיצות קנים צריך שלא יהא בין קנה לקנה שלשה שאעפ"י שעדיין יש בה תורת לבוד לדעתו מכל מקום הרי הגדי מזדקר שם בבת ראש ר"ל בהדיא וזקירת גדי מבטלת תורת לבוד ואין דעתו לומר לבוד בפחות מארבעה אלא במקום שאין זקירת גדי כגון שתי קורות הסמוכות זו לזו שהוא מקום גבוה אבל כל שאין שם שלש אעפ"י שהפרוץ מרובה לבוד הוא וכל שמחיצתו ברחבים שלשה עד ארבעה אינה מתבטלת בזקירת גדי מפני שפרצתו כעין פתח ונקראת מחיצה גמורה להתיר זקירת גדי אלא צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו ר"ל בריוח עד שיהא פרוץ מרובה שאם היה פרוץ מרובה אף כנגד העומד אסור לזרוע ואם עומד כפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ מארבעה עד עשר אמות צריך גם כן שלא יהא בין זה לזה כמלואו בריוח שאם היה פרוץ מרובה אסור כנגד הפרוץ וכנגד העומד מותר לזרוע הואיל והמחיצה מארבעה ולמעלה מה שאין כן לשבת ואין צריך לומר שבעומד מרובה מותר אף כנגד הפרוץ וכל זה דוקא בפרצת עשר הא יתר מעשר עד שיעשה בו צורת פתח וכמו שאמרו למעלה בקנים הדוקרנים עושה להם פאה מלמעלה ואף ביתר מעשר מותר ומכל מקום לדעת רבנן שאין סוברים תורת לבוד אלא בפחות משלשה אין כאן אלא שתי מדות הראשונה כל מחיצה הנעשית בפסים רחבים פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שיהא בו תורת לבוד וכל שהוא משלשה עד עשר אמות צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו בריוח שלא יהא פרוץ מרובה ויאסר כנגד הפרוץ ובפרוץ כעומד מותר אף כנגד הפרוץ:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה