עיקר תוי"ט על חולין יא

(א)

(א) (על הברטנורא) שכן ר' אלעאי פוטר נמי בהו מהאי טעמא דיליף ליה נתינה. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) משום דאשכחן אמוראי טובא דנהגו:

(ג) (על הברטנורא) בגמרא פרכינן עלה מהא דאמרינן דקדשים אפילו של בדק הבית אסורים בגיזה כמו שכתוב פרק י' משנה ב'. ומסיק, במקדיש חוץ מגיזה, וכחשה דגיזה. ופירוש כחשה דגיזה, שהגיזה הניטלת מכחשת הבשר, ואי לאו דאמר חוץ היה אסור לגוזזה [שלא להכחישה]. והני חוץ משום קדשי בדק הבית נקטינן, דאי קדשי מזבח אפילו כי אמר חוץ לא מהני, דאפילו לא קדיש אלא אבר ממנה פשטה בכולה:

(ד) (על המשנה) ברחלות. ולא בעזים. אע"ג דעזים אקרי נמי צאן דכתיב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) בגמרא, ונילף גיזה גיזה מבכור כו'. ומסקינן, אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי, לעמוד לשרת [דסמוך לגז כתיב], דבר הראוי לשרת, ה"נ דבר הראוי לשרת. פירש"י לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן, ואין צמר אלא של רחלים. ועתוי"ט:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) דצאן שם המין הוא:

(ז) (על הברטנורא) שהמנה מאה זוז, כ"ה סלעים. הרי מנה ופרס, ל"ז וחצי. וה' פעמים ל"ז וחצי קפ"ז וחצי:

(ח) (על המשנה) וכמה. מפרש בגמרא, דלאו ארישא קאי אדקתני בכל שהן, אלא מלתא באנפי נפשה היא בישראל שיש לו גיזין הרבה דחלק ששים שבהן יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה:

(ט) (על הברטנורא) ואע"ג דהקונה בשינוי לא קנה אלא לענין שאין מחזיר גוף הגזילה, אבל מ"מ צריך להחזיר לו דמים, הכא פטור. מאי טעמא, אב"א דכתיב זה (דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין). ואב"א משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין. גמרא:

(י) (על הברטנורא) דמסתמא לא זבין המתנות, כדתנן משנה ג' פרק דלעיל, לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) ועצה טובה קמ"ל דיקנה מן הלוקח כשיעור השחופין או הזכרים ויתן לכהן. גמרא. ועתוי"ט: