פיסקא פ"ט עריכה
דף לב.
גמרא: עריכה
דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, מנא לן ממשה דכתיב (דברים ג כג): ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב (שם) ה' אלהים אתה החלות וגו'. וכתיב בתריה (שם) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'. (ע"ב) אמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי-כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר (שם) אל תוסף דבר אלי וגו'. וסמיך ליה עלה ראש הפסגה. ואמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר (ישעיהו א): למה לי רוב זבחיכם. וכתיב (ישעיהו א): ובפרשכם כפיכם. [אמר רבי יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר (ישעיהו א טו): ידיכם דמים מלאו]. (פרק הזהב וע"ש במהרש"א) ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר (איכה ג): גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. ואף על-פי ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו. שנאמר (תהלים לט יג): שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר (יחזקאל ד): ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר. אמר רבי חנין אמר רבי חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם, מנא לן ממשה רבינו, שנאמר (דברים ט): ואתפלל אל ה'. וכתיב בתריה (שם) וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא. איני והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב, שנאמר (משלי יג): תוחלת ממושכה מחלה לב. מאי תקנתיה יעסוק בתורה, שנאמר (משלי יג): ועץ חיים תאוה באה. ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג): עץ חיים היא למחזיקים בה. לא-קשיא הא דמאריך ומעיין [בה], הא דמאריך ולא מעיין [בה]. אמר רבי חמא ברבי חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז): קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. תנו רבנן, ארבעה צריכין חזוק, אלו הן. תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין, שנאמר (יהושע א): רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה. חזק בתורה ואמץ במעשים טובים. תפלה מנין, שנאמר (תהלים כז): קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. דרך ארץ מנין, שנאמר (שמואל ב י יב): חזק ונתחזק בעד עמנו וגו'.
עץ יוסף: עריכה
אף-על-פי כן לא נענה אלא בתפלה כו': הקשו התוספות מנלן דתפלה לחודא גרמה, הא יש לומר צירוף שניהם גרמו. דמשה רבינו ע"ה גדול במעשים היה. ויש לומר דהדבר מוכרח דבעל-כרחך דתפלה לחודא הוא דמהני ליה. על-פי מה דאיתא בילקוט שמעוני וז"ל, בעת ההיא לאמר. לאמר לדורות שיהו מתפללים בעת צרה. שהרי משה אע"פ שנאמר לו לכן לא תביאו כו' ע"ש. ואם נאמר דגם מעשים טובים דמשה גרמו, עדיין לא נלמד לדורות שאינם גדולים במעשים כמשה שתועיל תפלתם לבטל גזירות הבורא. אלא ודאי דגם במשה רבינו תפלתו לחודא הוא דאהני ליה. ואתא שפיר דגדולה תפלה כו'.
שנאמר אל תוסף דבר אלי כו': הכוונה שכל השתוקקות של משה רבינו ליכנס לארץ, אמרו ז"ל מפאת שני ענינים. מפאת עצמו לראות אוירא דארץ ישראל. ומפאת ישראל כדי שלא ישלטו זרים אח"כ. ובאמת דבר זה שיכניס הוא ולא ישלטו ידי זרים. לא היה טוב לישראל, כי היו נענשים אח"כ כליה ח"ו כנודע ממאמרם. אבל מפאת חפצו לראות אוירא דארץ-ישראל, האזין השי"ת תפלתו והראה לו. ואם היה הרבה והפציר בתפלה יותר היה נתקבל תפלתו גם לדבר זה שיכניס שלא ישלטו ידי זרים. וזהו שאמר לו הקב"ה אל תוסף דבר אלי. היינו שלא תרבה להתפלל, פן יתקבל תפלתך ולא טוב יהיה לישראל. אך בזה שחפצת לראות אוירא דארץ ישראל, בזה נתקבלה תפלתך. עלה ראש הפסגה. אם-כן ממילא מוכח תפלה גדולה ממעשים-טובים, ממה שנאמר אל תוסף וגו'. והיינו שאם היה מתפלל עוד היתה מקובלת (מעין הברכות).
שערי דמעה לא ננעלו: וז"ל ספר דרך משה. הפתח אשר נכנסים שם התפלות אשר המה בדמעות. אינו פותח אותו פתח שום מלאך או ממונה. כי אם הקב"ה בעצמו ובכבודו. וכשהתפלה היא עולה למעלה, אז יוצא לקראתה אופן אחד ושמו ירחמאל. והוא ממונה על שלש חיות של מעלה. ונוטל הוא אותה התפלה עם הדמעות ומעלה אותן, והוא עולה ומתקשרות למעלה למקום גבוה מאד. והקב"ה ברחמיו יעתר לו וימלא משאלותיו לטובה, עכ"ל.