עין יעקב/ברכות/פיסקא ח

<< · עין יעקב · ברכות · פיסקא ח · >>

פיסקא ח'

דף ד:

גמרא:

אמר רבי אלעזר [אמר רבי] אבינא, כל האומר (תהלים קמה א): תהלה לדוד. שלש פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם-הבא, מאי טעמא, אילימא משום (דכתיב ביה אלפא) [דאתיא באלפא] ביתא, לימא (תהלים קיט א): אשרי תמימי דרך. דאתיא בתמניא אפין, אלא משום דכתיב ביה (תהלים קמה טז): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. לימא הלל הגדול דכתיב ביה (תהלים קלו כה): נותן לחם לכל בשר. אלא משום דאית ביה תרתי, אמר רבי יוחנן, מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי, מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב (עמוס ה ב): נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי, נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. אמר רב נחמן בר יצחק, אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנאמר (תהלים קמה יד): סומך ה' לכל הנופלים.

עץ יוסף:

שלש פעמים:   כנגד ג' תפילות (רש"י).

מובטח לו שהוא בן עולם-הבא:   פירוש, שמצוה זו מכרעת. אבל משום מצוה זו לבד, אינו בן עולם-הבא (בית-יוסף בסימן נ"א בשם אהל מועד) ועיין בענף יוסף.

אלא משום דאית ביה תרתי:   דאתי באל"ף בי"ת. ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי (רש"י) ור"ל אע"פ שבמזמור הללויה אודה ה' בכל לבב (תהלים קי"א) דאית ביה ג"כ תרתי א"ב ומזונות, היינו בפסוק טרף נתן וגו'. וטרף הוא מזונות. מכל-מקום אין כתיב שם לכל חי. רק ליריאיו (שנות אליהו).

מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי:   כיון שטעם קריאת זה המזמור הוא כח התורה שהיא באלפא ביתא, כמו שכתבתי בענף יוסף, א"כ היה ראוי שיהיו כל מנין האותיות בו.

מפני שיש בו מפלה:   כלומר כשם שהתורה מגינה ומקיימת העוסקים בה, כן כשמבטלין תלמוד תורה הם נופלים.

במערבא מתרצי לה הכי כו':   ולכאורה קשה, שלדבריהם קשה רישא אסיפא, שברישא אמר שלא תוסיף לנפול יותר, אבל מכל-מקום לא יהיה לה תקומה מנפילתה. ואח"כ אמר קום, אבל הבנת הענין הוא שיש להקב"ה ב' הנהגות עם בניו. הטבעיית והנסיית. והנה ידענו כי אין מדרכו יתברך לעשות ענינים נסיים למעלה מן הטבע, כל עוד שיספיקו הטבעיים. וכל עוד שיש ביד האדם להתקיים בדרך הטבע. גם כי רד למאד, על כל זה לא יעשה עמו יתברך דבר מה שהוא למעלה מהטבע, זולת עם ראותו כי כבר ספו תמו כל העילות והאמצעים הטבעיים מכל וכל. אז הוא יתברך יפליא עשות נוראות למעלה מן הטבע, ע"פ ההנהגה המיוחדת הנסיית. והנה לבני מערבא קשה להו על פסוק נפלה וגו', שאיך אפשר שיעזוב ה' את עמו עד שלא יהיה ח"ו תקומה להם לעולם. והוא היפוך הכתוב (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם וגו' לא מאסתים וגו'. לכן אמרו שכוונת הכתוב הוא, שכל זמן שיהיה בידה להתקיים כדרך הטבע, גם כי רד למאד, עכ"ז לא יעשה עמה הקב"ה דבר שהוא למעלה מהטבע ע"ד נס. אך כשיהיה לה נפילה וירידה כל כך, שאי אפשר עוד יותר לנפול ואין לה עוד שום תחבולה ע"פ הטבע להתאמץ לקום עוד מנפילתה, אז יקימנה הקב"ה ע"פ ההנהגה הנסיית הגבוהה למעלה מהטבע. ובזה מתורץ מה שהקשה הרשב"א בתשובה סימן מ"ט אם במערבא מתרצי לה, למה לא אמרה דוד באשרי, ולפי דרכנו הוא מיושב, שלכן לא אמרה דוד באשרי, לפי שהיא ענין קללה לפי הזמן, ואפילו-הכי חזר דוד וסמכן ברוח-הקדש, סומך ה' לכל הנופלים, שאפילו בתוך הזמן סומך ה' להם כדכתיב ואף גם זאת וגו' לא מאסתים וגו'. ועיין עוד מ"ש בענף יוסף.

עיון יעקב:

כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן עה"ב:   עיין בב"י בא"ח סי' נ"א שכתב בשם הכל בו לפי שמצינו שאמרו חז"ל כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, פתח בו באשרי וסיים באשרי, אף אנו יכולין לומר שפתח בו בתהלה וסיים בו בתהלת ה' ידבר פי עכ"ל. ונ"ל דמה"ט קאמר מובטח לו שהוא בן עולם הבא, כמו שדרשו חז"ל על הא דאמן ואמן, כל העונה אמן בעה"ז זוכה לומר אמן בעוה"ב, והא"ש מה שמקשים העולם על מה שמקשה המקשן, לימא אשרי תמימי דרך, דאי תביה תמניא אפי, מה קושיא דילמא לרבותא קאמר תהלה לדוד וכ"ש תמניא אפי, ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי, דא"כ ה"ל לדוד להתחיל ולסיים בו באשרי או בתהלה להראות ג"כ חביבותא וק"ל.

מובטח לו שהוא בן עה"ב:   וכתב הב"י שם בטור או"ח בשם אהל מועד ואבודרהם, פירוש שמצוה זו מכרעת, אבל משום מצוה זו בלבד אינו בן עוה"ב.

אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקדש, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים:   פירוש אע"פ שיש להם נפילה בעוה"ז, מכל-מקום יש להם תקומה בעוה"ב, וכדאמרינן עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים בעוה"ז הם למעלה בעה"ב. שם בטור או"ח בשם אהל מועד ואבודרהם, פירוש שמצוה זו מכרעת אבל משום מצוה זו בלבד אינו בן עוה"ב. "אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקדש, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים". פירוש אע"פ שיש להם נפילה בעוה"ז, מ"מ יש להם תקומה בעוה"ב, וכדאמרינן עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים בעה"ז הם למעלה בעה"ב

ענף יוסף:

כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן עה"ב:   משום דאית ביה תרתי, הכוונה בזה שע"י שיאמר זה המזמור ג"פ בכוונת הלב בתלת זימנא הוי חזקה ותתחזק האמונה האמתית בלבו שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, למי שעוסק בתורה שנתנה ע"י כ"ב אותיות הא"ב שיש בזה המזמור, וכל הנבראים והנעשים לא נבראו אלא בשביל כך. וגם יכוון גם כן הפסוק פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, שהקב"ה זן ומפרנס עולמו מקרני ראמים עד ביצי כינים, וכולם מתפרנסים שלא בצער. א"כ בודאי החי יתן אל לבו ויאמר למה זה הבל וריק אייגע כל היום לעשות מלאכתי קבע, לעסוק בצרת הפרנסה, שמכיון שכל הנבראים שאינו אלא לצוותא בעלמא, מזמין להם הקב"ה פרנסתם שלא ביגיעה. כ"ש שראוי ונכון שיעשה כן לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו שהם עיקר ויסוד העולם, שיזמין להם פרנסתם שלא ביגיעה, נמצא שמתוך כך בודאי יעשה מלאכתם ארעי ומלאכת שמים קבע, וזה שאמר מובטח לו שהוא בן עוה"ב (פני יהושע).

נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל:   הכוונה עפ"י משל לגבור אחד משפסקו לו שכר שיפיל לחבירו ג' פעמים, והפילו פעם אחד, אך ראה שהתנאי על ג' פעמים, הוצרך לסייעו להקימו. ובפעם ג' לא ביקש לסייעו. באמרו כי אחר נפילות הראשונות הוכרחתי להקימך שיקויים תנאי ההפלה, אבל אחר שכבר הפלתיך, קום מעצמך בתשובה ומעשים טובים, בתולת ישראל (מלא העומר בשם שמעתי).

במערבא מתרצי לה הכי, נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום כו':   עיין מ"ש בעץ יוסף. עוד יש לפרש ע"ד הכתוב (דברים כ"ח מ"ג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, וביאורו כי המזל הוא מסבב בגלגל, וכשהמזל עומד עליו הוא מתחיל לירד, וכשהוא מטה הוא מתחיל לעלות, ולכן כשהאדם אינו טוב בעיני ה', אם רואה ה' שמזלו קרוב להיות רד למטה, ואם יגיע מטה מטה, אז יתחיל לעלות, אזי נותן לו הקב"ה קצת הרווחה, ומחזיר מזלו קצת למעלה כדי שיחזור וירד, וכן תמיד עושה ה' עמו כן, ואינו מניח מזלו לירד מטה לגמרי, כדי שלא יחזור ויתעלה, וכן להיפך באדם שטוב לפניו, אם רואה ה' שמזלו קרוב להיות במעלה העליונה, וא"כ יתחיל לירד, מזמין לו הקב"ה איזה היזק ומורידו קצת למטה, כדי שיהיה לו עוד זמן לעלות מעלה, וכן עושה עמו כמה פעמים והכל לטובתו, נמצא בזה העליה ירידה, ובזה הירידה עליה, וזהו שאמר הכתוב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, אבל אם הרשע עושה תשובה, אז מניח הקב"ה אותו שירד עד למטה, באופן שא אפשר עוד ירידה גדולה מזו, כדי שיתעלה, וזהו נפלה, ולא תוסיף לנפול עוד. קום בתולת ישראל, ואז כשתהיה הקימה ע"י תשובה מאהבה, ע"ד שאמר הכ' ואהבת את ה' וגו' והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, הרצון שיהי' שמו הנכבד ומצותיו מונחים על לבבך בתדירי, עד שבאהבתם תעטה ותכסה על אהבת ענינים זולתים המדומים, נהי' למעלה מהמזל ונהי' תמיד למעלה, וכדכתיב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות.

הכותב:

כל האומר תהלה לדוד וכו':   ראוי להשגיח ולידע איך [ימשך בעצם מדבר קטן כפי התראות, מעלה גדולה ושכר גדול, רצוני לומר כי] אמירת מזמור קטן שאין בו רק כ"א פסוקים, תהיה סבה עצמית מחייבת [מעלה גדולה שהיא] חיי העוה"ב. ועוד ראוי לדקדק [בלשון המאמר] באמרו "מובטח לו", והיה די שיאמר זוכה להיות בן העולם הבא, או הרי הוא מנוחלי העולם-הבא, ומדוע אמר לשון [יותר מאושר ומוחזק], מובטח לו, שזה יורה על [אמת גדול, באומרו הלא איש כזה יש לו] בטחון וערבות גדול שהוא בן העה"ב, [ומי יתן ואדע מאין תמצא לו זאת ההבטחה קדומה], ומה שכתוב בגמרא משום דאית ביה תרתי, עדיין אינה סבה מספקת מחייבת מעלה גדולה כזאת, ומה שהוסיף רש"י באומרו ג"פ כנגד ג' תפילות, גם זה איננו מספיק כפי ההוראות. (ואם לא התפלל כי-אם אשרי בלא עמידה, הרי לא יצא אלא ודאי שרצה לומר שיתפלל דוקא ויאמר אשרי גם-כן, אם-כן הל"ל כל המתפלל ג' תפילות). [כי ראוי לחקור על דבריו אלה, חקירה קטנה, ונאמר לא ימנע או זה האיש התפלל בכל יום הג' תפילות כתקנן או לא, ומן השקר שנאמר שלא התפלל כל שלשתן, כי בוודאי לא יצא י"ח, כי אפילו תפלה קצרה לא נתקנה אלא במקום סכנה, אלא מן ההכרח שנאמר כי תמיד כל היום זה דרכו להתפלל כל ג' תפילות, גם ראוי שנאמר שהתפלל כל שלשתן בכוונה ראויה, כי תפלה בלא כוונה הרי הוא כגוף בלא נשמה, אם-כן איפוא יותר ראוי שימשך הטוב הצפון שהוא חיי העוה"ב למה שהשתדל זה האיש להתפלל ג' תפילות כתיקונן ובכוונה רצויה, ולפחות תהיינה שתיהן כאחת הסבה המחייבת, רצוני לומר שהיה לו לומר כל המתפלל שלש תפילות בכל יום כראוי, וגם אומר] תהלה לדוד שלש פעמים, מובטח לו וכו'.

ולתקן כל זה, [אציע הצעה קצרה וארוכה, ואומר] כאשר נעמוד על סוף כוונת התפלה, נמצא שיש בה ב' בחינות, הא' הוא קודמת במעלה והיא לספר שבחיו של מקום, ולהאמין כי הוא יכול על כל לתת את שאלת השואל ולעשות את בקשתו, ושאין כח בשום סבה טבעי או מלאכותי, וגם לא בצבא השמים כוכבים ומלאכים להוציא מן הכח אל הפועל רצון ושאלת השואל זולת בגזרתו יתברך, וכמאמרו אשר בידו הכל. עוד בחינה שנית והיא ראשונה כפי הסברא המוניית שהיא השגת תכלית מבוקשו, דרך-משל אם יש לו חולה שהוא יתברך ישלח רפואה למחלתו, ואם הוא ברעב ובצמא ובעירום שיתן לו הש"י לחם לאכול ובגד ללבוש, ובהכרת מעלת כל א' מב' בחינות אלה, יש הבדל עצמי במתפללין בין האיש המשכיל ירא את ה' בכל לבבו ובין האיש ההמוני ירא את ה' לפי תומו, כי האיש המשכיל גומר בלבו (בתפלתו) [בבוא להתפלל לפניו ית'] כי הבחינה השנית היא במדרגת מה שקודם בתכלית. והבחינה הראשונה שהיא הכרת גודל מעלתו יתברך, היא היא התכלית האחרון, אשר אין ערוך אליו, והאיש ההמוני חושב בהיפך ואומר כי מה שהוא גומר בלבו שהש"י יכול על כל, הוא כדי שימשך לו מהשפע מאתו יתברך באמצעית אמונתו זאת, שיתן לו שאלתו ובקשתו כי זה הוא התכלית אחרון אצלו. אמנם המשכיל לא מחשבותיו כמחשבת האיש ההמוני, זולתי מה שנשארה אמונה שלמה חקוקה בשכלו, כי הוא יתברך אדון הכל [מציל ולא מציל, רצוני לומר] בין יתן לו שאלתו בין לא יתן, המשכיל בעת ההיא ידום, ויאמר בלבו כי עמקו מחשבותיו יתברך, והוא היודע מדוע לא נעשה שאלתו, וכל דעבדין מן שמיא לטב, ומזאת ההצעה נעמוד על גודל מעלת הקורא תהלה לדוד קודם תפלתו ואחריה, יען היות כלל כוונת המזמור לספר גודל מעלתו יתברך, כי הוא טוב ומטיב ועושה חסד לכל ואין באותו מזמור (שום שאלה) [אפילו פסוק אחד שיהיה שאלת דוד על עצמו, ועל השגת מבוקשו] אלא כולו הודאה לפניו יתברך וזכרון רוב רחמיו על הכל, אם-כן מי שקורא [זה המזמור] קודם תפילתו וכל-שכן אחריה, מורה כי הולך בדרך האיש משכיל אשר אמרתי שעושה מהעיקר עיקר, והאמין בה' מצד תפלתו ולא שת לבו לשאלות צרכים. ואיש כזה שמשליך אחרי גוו צרכי גופו וכל מעייניו, להיות קיים בעיקרים תורניים [אמוניים], מובטח לו מיום הולדו שהוא בן העולם הבא, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה זכה וברה כאשר היתה באמנה אתו. ואל זה רמז המקשה באמרו "מאי טעמא, אילימא משום דכתיב ביה אל"ף בי"ת וכו'", אין בזה [לומר דרך רמז כי הלא זאת הוראה ב' על מעלת לשון הקודש, שבו נברא העולם ובו נכתבה התורה, לכן כל האומר אותו ג' פעמים ביום, יורה על יושר כוונתו להחזיק את נפשו בכל שרשי ויסודי התורה, [ואם זאת היא סבת מעלת מזמור זה] יאמר אשרי תמימי דרך, כי יש בו ג"כ אותה מעלה טובה כמו זה.

(ואל יטעון הטוען הרי בתמני אפי יש פסוקים רבים משאלת צרכים, תשובה לזה, שאותן שאלות) [ואם יטעון טוען כנגד מה שהנחתי שמעלת מזמור זה היא שאין בו שאלה כלל, רק כלו הודאה וסיפור שבחים, והלא באשרי תמימי דרך יבואו פסוקים רבים בשאלת צרכים, כמו גמול על עבדך ואחיה. וכן מתי תעשה ברודפי משפט, עשה עם עבדך כחסדך ופסוקים אחרים דומים. ידעתי מה אשיב לו תשובה אמיתית, והוא כי כל הפסוקים שזכר בהם שאלת מה, אינה] בדברים גופיים, רק על לימוד וידיעת החוקים ומשפטים, כמ"ש [באות האל"ף ואמר] אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך. [ובזה הודיע ראשית כוונתו ואמר, הנה כל שאלותי ותחנונותי במזמור זה, שיכונו דרכי לשמור חקיך, אף כי לא ידעתי טעמם חשקה נפשי בשמירתם, עוד גלה כוונתו בראשית דבריו, באמרו (בתחלת) אשרי תמימי דרך, שמקיימים התורה ואינם נפתים במופתי והקשי הפילוסופים לסתור השרשים אמוניים הכתובים בתורה, והפסוק שיש בו שאלה מפורשת כמו מתי תעשה ברדפי משפט, פסוקים הקודמים והמאוחרים מורים כיצד רודפים הכופרים בדעות כזב והגיוני שוא [מה שכתוב בתורה, תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואינם נפתים לקול מלחשים במליצות והקשים לעשות מופתי הפילוסופים לסתור השרשים אמוניים הכתובים בתורה, ועל זאת הכוונה יפורשו על נכון כל פסוקי מזמור זה אשר יש בהם שאלת מה, וכאשר נביט אל פסוקים קודמים ומאוחרים, הכל סובב על שאלתו הראשונה להבין חקים ומשפטים ודרכי האמונה ונתיב המצות, כמו שאמר הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי. והפסוק שיש בו שאלה מפורשת כפי הנראה הוא מתי תעשה ברדפי משפט, וגם ביה רמז לפניו ולאחריו הכוונה שאמרתי, כי בפסוק הקודם לו אמר חקיך לא שכחתי ואחריו אמר כל מצותיך אמונה. וחתם זאת האות באמרו בחסדך חייני ואשמרה עדות פיך, ובזה הודיע כי שאלתו כנגד רודפיו היתה לכוונת ידיעתו החקים באמת ובאמונה, ולא כפי סברת רודפיו הכופרים, ומה טוב ומה נעים כפי זאת הכוונה מה] שכתב הרב יוסף אלבו בפי' פסוק כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. כי שאלת דוד בזה היתה כנגד המפרשים פסוקי תורה בדרך צורה, ודוד היה חולק על דבריהם הם היו רודפין לסבה זאת, וכל הפסוקים הסמוכים נמשכים לזאת הכוונה [סוף דבר אין בכל מזמור אשרי תמימי דרך שום שאלה גופניית] עוד אמר המקשה ואי משום דאית ביה פותח את ידך (ר"ל) [גם זה בקשר עם מה שהנחתי כי] אע"פ שהאמת שהמתפלל צדיק תמים, איננו חושש לשאלת צרכיו, עכ"ז ראוי שיזכרם בדרך העברה כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, ודי בשלא ישאל שאלה מפורשת עליהם כשיאמר פותח את ידך ועשה רצוני, אבל בדרך הודאה וסיפור נפלאותיו יתברך יאמר (ולזה אמרו) [כי הוא מאמין כי הוא יתברך פותח את ידו ומשביע לכל חי כפי רצונו וכפי זאת הכוונה העלו בגמרא ואמרו] אלא משום דאית ביה תרתי, ר"ל כי כל יסודי המזמור שרשי ועקרי תורתנו, ובתוכה זוכר חסדיו יתברך להשביע לכל חי ואינו מאריך בשאלה לפניו יתברך על זה, רק מזכיר כי הוא בוטח בחסדו הכולל לכל חי, בודאי איש צדיק תמים כזה מובטח לו מעת יצירתו שהוא בן העולם הבא, וזאת הכוונה בעצמה תתפרש בכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ועוד שנית הוראה נכבדת על כל איש מתפלל ג' תפילות ביום, המוסיף על הסדר באמרו ג"כ ג"פ תהלה לדוד, והוא כי איש כזה איננו נמנה עם אותם שנאמר עליהם מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, כי המאמר ההוא נאמר על המתפללין שמאריכים בשאלת צרכיהם וכל כוונתם עליהם, אבל איש צדיק תמים כזה שלא נתקררה דעתו במה שהתפלל כבר תפלתו הכוללת ספור שבחים ושאלת צרכיו עד שהוסיף לומר מאמר קצר כולל השלמיות שזכרתי. ובפרט שאינו מוסיף בשאלת צרכים רק על פי דרכו בסיפור שבחיו יתברך, מזכיר בדרך העברה מדת טובו (בעה"ב ודאי) [שהוא פותח את ידו וכו' הלא זאת הוראה וראיה חזקה כי הנה] שכרו אתו להיות מזומן ומובטח לחיי עה"ב.

זהו מה שחשבתי בכוונת מאמר זה, והעירני על זאת המחשבה העיון בלשון קצר שכתב רש"י ז"ל ג"פ כנגד ג' תפלות, ועוד דקדק ואמר ואית ביה שבח והכנת מזון לכל חי, ואולי כוון למה שאמרתי כי נזכרה בו הכנת מזון בספור שבח ולא בלשון שאלה, מכאן למדתי איך כוונת האומר מזמור זה קודם תפלה וגם אחריה, הלא היא רבת המעלה להגיע עד סוף התכלית התפלה ועל שלמות כוונתה]. עוד (אפרש) [ראיתי לכתוב דבר מה בפירוש] מאמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמרה נו"ן כו'. אפשר לומר ששאלת רבי יוחנן היא [נקשרת עם מאמר שלמעלה כו'] כיון שהנחנו שמעלת תהלה לדוד היא משום דאית ביה תרתי, למה לא נאמרה נו"ן, שהרי על ידה ימשכו שתי הכוונות אם יכתוב בנו"ן נותן לחם לכל בשר, הנה נזכר השבח אשר בפותח את ידך, וגם תהי' שלימת האל"ף בי"ת, והשיב כי רצה לרמוז ברוח הקודש העליה מן הנפילה בלי זכר אל הנפילה עצמה הרמוזה באות הנו"ן, והזכירה ברמז בקודם ובמתאחר, אמר מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. לרמוז בזה על דורות הבאים [ימים רבים אחרי מות דוד] יהיו יהודה וישראל גולים מארצם ולא יטעה החושב כי בעת אותה נפילה יש חסרון בממשלתו יתברך רחמנא ליצלן מלחשוב כן, רק לומר וממשלתך בכל דור ודור, וחזר מיד לסמוך הנפילה הרמוזה ואמר סומך ה' וגו'. ומבואר נגלה כי מלבד התירוץ דמתרצי במערבא, יש תיקון אמיתי בדרך הפשט [לתקן הפסוק] שלא כוון לנפילה מוחלטת, וממקומו הוא מוכרח [לומר כן] שהרי עמוס שניבא אותה נבואה ניבא בחתימת ספרו ושבתי את שבות עמי ישראל ונטעתים על אדמתם (וגו') [ולא ינתשו עוד מעל אדמתם]. ובא זה ולימד על זה, כי נבואת נפלה ולא תוסיף היתה על גלות י' שבטים על-ידי מלך אשור, כי עמוס היה בזמן ירבעם (בן יואש) [שנאמר וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס והאמת יורה דרכו, שהרי] בראשונה נבא כה אמר ה' על ג' פשעי יהודה וגו' ואחריו אמר על ג' פשעי ישראל ואחר נבואה זאת [וסמוך לה] כתיב שמעו וגו' נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. עד זמן ארוך כמו שכתב הרד"ק, והביא ראיה לפי' זה מפסוקים אחרים דומים [יעוין בספרו] ואע"פ שהנפילה לא תהיה עולמית לא רצה דוד לזכרה בפירוש רק ברמז, ואמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף וגו' [לרמוז לנפילות ישראל ויהודה ומכולם יצילנו ה' ית'].

וראיתי בספר הזוהר בפרשת ויקרא פירש וז"ל, ת"ח בכל אינון גלוותא דגלו ישראל, לכלהו הוי זמנא וקצא ובכלהו הוו ישראל חייבין לקב"ה ובתולת ישראל הוה תבת לאתרה בההוא זמנא דגזר עלה, והשתא בגלותא דא בתראה לאו הכי, דהא היא לא איתותב הכי בזמנין אוחרנין, והאי קרא אוכח דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. נפלה ולא אוסיף להקימה בתולת ישראל לא כתיב, למלכא דרגז על מטרוניתא ואשדי לה מהיכליה לזימנא ידיעה, כד הוה מטי ההוא זמנא, מיד מטרוניתא הות עלת ותבת לקמיה מלכא, וכן זמנא חדא ותרין ותלתא, לזמנא בתרייתא איתרחקת מהיכלא דמלכא ואשדי לה מלכא לזימנא רחיקא, אמר הא זימנא לאו היא כשאר זמנין דהיא תיתי מקמאי הכי, אלא אנא אזיל עם כל בני היכלי ואתבע עלה כד מטא גבה חמא לה דהות שכיבה לארעא, מאן חמא יקרא דמטרוניתא בההוא זמנא ובעותיה דמלכא לקבליה דאחיד לה מלכא בידיה ואוקים לה ואתייה להיכליה ואומי לה דלא יתפרש מינה לעלמין ולא יתרחק מינה, כך קב"ה הכל אינון זמנין דכנסת ישראל בגלותא כד הוה מטי זמנא הא אתיית והיא אהדרא קמיה מלכא, והשתא דא לאו הכי אלא קב"ה אחיד בידהא ויוקים לה ויתפייס בהדה ויתיב לה בהיכליה. ותא חזי דהכי הוא, דהא כתיב נפלה ולא תוסיף קום, ועל דא כתיב ביום ההוא נאום ה' אקים את סכת דוד, מאן סוכת דוד דא בתולת ישראל הנופלת, כמה דכתיב נפלה. ודא הוא יקרא דבתולת ישראל ותושבחתא..