עין יוסף/לד

שנצטווינו שישאו הכהנים את הארון על כתפיהם כשנרצה להעבירו ממקום למקום. והוא אמרו יתעלה: "כי עבודת הקדש עלהם בכתף ישאו" (במדבר ז, ט). ואף על פי שציווי זה נאמר אז ללויים, לא היה זה אלא מחמת מיעוט מספר הכהנים באותו הזמן, כי אהרן הוא המתחיל; אבל לדורות הרי המצווה חובה על הכהנים, והם הנושאים אותו, כמו שנתבאר בספר יהושע ובספר שמואל וכו'. ולשון ספרי: "כמשפטם וגו' כאשר ציווהו ה' אלקי ישראל - היכן ציווהו? ולבני קהת לא נתן וגו' בכתף ישאו". הנה נתבאר שזה מכלל המצוות.

הנה בעצם המצוה של נשיאת הארון שהיא מצוה לדורות, הסכים הרמב"ן, אמנם בתנאי המצוה על מי מוטל המצוה, שהרמב"ם כתב דהמצוה לדורות אינה רק על הכהנים ולא על הלוים כאשר הי' במדבר, הרבה הרמב"ן ז"ל להפליא ולהשיג על הרמב"ם, בשורש ג', וכתב בזה"ל חלילה לנו שנאמר שנשתנה שום מצוה בתורה, שיהי' הלוים נפסלין במשא הארון. ונסתעף מזה מחלוקת גדולה, לענין הלאו שנאמר בלוים, ומבן חמשים ישוב ולא יעבוד עוד, אם הלאו לדורות, כל זמן שישאו את הארון, דלהרמב"ם לשיטתו דהמצוה לדורות לא נאמרה ללוים אלא לכהנים, והלאו לא נאמר אלא ללוים בזמן נשיאת המשכן וכליו במדבר, ומקורו מהא דתניא במס' חולין זאת אשר ללוים ומבן חמשים שנה ישוב למדנו שהשנים פוסלות בהם וכו' יכול אף בשילה ובבית עולמים ת"ל לעבודה עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף, דז"ל הרמב"ם הל' כלה"מ פ"ג הל' ח', זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינה מצוה נוהגת לדורות, וכן כתב בפירוש המשנה בחולין ז"ל לוים פסלו בשנים לא במומין שנאמר ומבן חמשים ישוב, והתורה הזאת אינה מכלל המצות הנוהגת לדורות כמו שיתבאר לך בספרי מנין המצות ע"כ (כוונתו לספר המצות שורש ג').

והרמב"ן לשיטתו דלא נעתקה המצוה מהלוים לדורות, והמצוה בנשיאת הארון לדורות על הלוים כמו במדבר, וכשם שהמצוה לדורות בלוים, כך הל"ת דלא יעבוד עוד חלה עליהם דלדורות נאמרה, ומה שאמרו יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף, אין לפרש שאין בכלל עבודת כתף, שהרי היתה ונהגה כל הימים בכניסתם בארץ בשילה ובבית עולמים, אלא מפרש דבמדבר מפני תדירות עבודה הי' בן לוי פסול אחרי חמשים לכל עבודת פנים לשיר, ומשנכנסו לארץ כשר לעבודת פנים אבל למשא כתף ממש בארון בודאי פסול אחרי חמשים, וז"ל ומה שנתעורר הרב לעשותה מצות שעה ממה שאמרו בחולין יכול וכו' מן המאמר הזה בעצמו נלמד שהיא מצוה לדורות כל זמן שישאו בכתף, והרי נהגה כל הימים בארץ בנשאם הארון בשילה ובבית עולמים, והנראה מלשונם כי בהיותם במדבר מפני תדירות משא לא היו מביאין הלוי הזקן לשיר ולשאר עבודות כדי שלא יבא לידי לישא הארון, ולא הי' נכנס אלא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון שאינם עבודת פנים, אבל משנכנסו לארץ לא נפסלו אלא ממשא הארון בעת נסעו ממקום למקום ע"כ.

והנראה דמפרש הרמב"ן כן דלשיטתו דהמצוה לדורות במשא הארון ללוים נאמרה, לכן קשה איך אמרו לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף, וקשה הא עבודה בכתף נהגה כל הימים בארץ בנשאם הארון בשילה ובבית עולמים, אמנם לפי שיטת הרמב"ם אתא המאמר כפשטי' שאין ללוים עוד משא בכתף, דהמצוה על הכהנים. ועוד הוסיף הרמב"ן להקשות שאם נעתקה המצוה הזו מן הלוים לכהנים, הרי הם במקום הלוים שיהיו כמותם מבן ל' שנה ועד בן חמשים שנה שהם שנות הכח למשא בכתף, ע"כ כלומר בין להמצוה ובין להלאו.

אמנם נראה לע"ד שאי אפשר לומר, דיסודו של הרמב"ם שהלאו דלא יעבוד עוד אינו צווי לדורות מטעם דהמצוה בנשיאת הארון לדורות לכהנים נאמרה, ואמטו להכי לא בא במנין הלאו דלא יעבוד עוד, שנאמרה ללוים בזמן שהיו נושאים את המקדש ממקום למקום כנ"ל, דאם נימא דזה כל היסוד, קשה טובא, דהנה זה שהלאו אינו לדורות מפורש כן בספרו הגדול הל' כלה"מ כנ"ל, והתנאי בנשיאת הארון שלדורות הוא אך ורק לכהנים השמיט הרמב"ם בספרו הגדול, דז"ל בהל' כלה"מ פ"ב הל' י"ב בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום אין מוליכין אותו לא על הבהמה, ולא על העגלות אלא מצוה לנוטלו על הכתף, ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא, אלא מצוה לנשאו על הכתף שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו עכ"ל, ולא זכר כלל מי ומי הנושאים את הארון, ואם כל יסודו שהלאו אינו לדורות הוא מהלכה זו דהכהנים נושאין אותו לדורות, בודאי הי' לו להרמב"ם להזכירו, איברא דבכלל קשה למה לא הזכיר זה, שהרי זה עיקר בהמצוה, וכן בהפתיחה לכלה"מ, לא הזכיר הכהנים אלא ז"ל לשאת את הארון על הכתף. וכן במנין המצות הקצר בפתיחה להרמב"ם גם כן לא הזכיר הכהנים, אשר נראה מזה דאין נפ"מ מי ומי הנושאים הארון לדורות, בין אם נימא דהכהנים ובין אם הלוים, הלאו דלא יעבוד עוד לא נאמר אלא על זמן שהיו נושאים המשכן ממקום למקום לא לדורות, ואמנם לפ"ז קשה, דכשם שס"ל להרמב"ם דהלאו לא נאמר אלא לשעה ה"נ צ"ל דגם המצוה דבכתף ישאו לא נאמר אלא בזמן שהיו נושאים המשכן וכליו והארון במדבר, ולא נאמר בכלל לדורות.

וראיתי בחדושי מרן רי"ז הלוי שהעיר בפרט זה וכתב וז"ל והאומנם דיסוד הך מילתא צריך ביאור קצת, דמאחר דכל יסוד המצוה דנשיאת כלי המשכן היא רק המצוה שנאמרה לשעתה א"כ נשיאת הארון מנלן, והרי גם נשיאת הארון יסודו ממצות נשיאת המקדש, וכתב שם דנראה בדעת הרמב"ם, דיסוד דין נשיאה לא נאמר על כל כלי בפ"ע, אלא דעיקר מצותו הוא נשיאת המקדש, וא"כ ביסוד דינו נאמר רק עד בואם אל המנוחה ובית עולמים, ומאחר שבאו לבית עולמים כיון שדינה הי' דין מנוחה עדי עד. כבר כלתה לדין נשיאה ולא נאמר עוד שוב דין נשיאה ומצותי' והלאוין שבה, וע"כ סובר דהלאו דולא יעבוד עוד הוא מצות שעה, אכן נשיאת הארון לדורות, נראה דהוא מילתא אחריתא, ודין אחר לגמרי, ואינו שייך כלל לדין נשיאה האמורה במקדש וכליו, שגם הארון בכלל, שזו רק מצות שעה בלבד, עד שהוקם בית עולמים, אלא דדינו לדורות מקרא אחר, מקרא האמור בפ' עקב בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ד' לעמוד לשרתו ולברך בשמו, דקאי על הכהנים ולא על הלוים דהא בקרא כתיב גם ברכת כהנים ועבודה מעומד, שהוא בכהנים, וזה יסוד של הרמב"ם שכתב דמצות נשיאת הארון לדורות היא בכהנים ולא בלוים, משום דמצות נשיאת הארון לדורות היא מצוה אחרת ואינו מדין עבודת משא שהיא בלוים, ומישב בזה קושית הרמב"ן דהקשה דאיך יתכן שתשתנה המצוה מלוים לכהנים עי"ש שקצרתי.

ועדיין לא נתיישבה דעתי בדברי מרן הגאון ז"ל, דבעניותי לא מצאתי שום רמז בדברי הרמב"ם ז"ל, לא בספרו הגדול ולא בספר המצות, שיכוין למקרא זה דפרשה עקב שממנו ילמוד שזו מצוה לדורות, דהנה כבר הבאתי לשון הרמב"ם בהל' כלה"מ, דז"ל בעת שמוליכין הארון וכו' מצוה לנטלו על הכתף, ולפי ששכח דוד ונשא על העגלה נפרץ פרץ בעוזא אלא מצוה לנשאו על הכתף שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ע"כ, ונראה דזה שמביא הרמב"ם מעשה דעוזא, ללמוד מזה שמצות נשיאת הארון לדורות ודוד טעה שחשב שמצות נשיאת הארון הוא רק בנשיאת המשכן וכליו, כדברי הרד"ק ז"ל בדברי הימים א' י"ג וז"ל חשב בזמן שלא יהי' שם משכן, אין חטא אם ינשא בעגלה עי"ש, ולפי דברי הגאון הנ"ל אין ללמוד ממעשה דעוזא שהיא מצוה לדורות, דמעשה זו היתה לאחרי שחרב משכן שילה, ועדיין לא נבנה בית עולמים, וגם הביא שם הרמב"ם מקרא כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, דמשמע דממקרא זה היא היא המצוה לדורות, וכן כאן בספר המצות הביא המקרא שזו מצוה לדורות מהמקרא כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, דז"ל בתחלת דבריו, היא שצוה שישאו הכהנים הארון על כתפיהם, והוא אמרו כי עבודת הקדש, ובסוף דבריו ז"ל וכן הוזכר בדברי הימים מחלוקת הכהנים לעשרים וארבעה משמרות, אמר אלה פקודתם וגו' כמשפטם ביד אהרן אביהם, בארו החכמים ז"ל שהוא רומז אל היות עבודת הכהנים לשאת את הארון על הכתף, וזהו כאשר צוה וכו' ולשון ספרי כמשפטם כאשר צוהו ה' היכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, הנה נתבאר לך שמצוה זו מכלל המצות. עכ"ל דמשמע נמי מדבריו בספר המצות דהמצוה לדורות היא מהקרא כי עבודת הקדש.

והקרא דפ' עקב שכתב הגאון הנ"ל שהוא כולו נאמר לכהנים, דהא בקרא כתוב ברכת כהנים ועבודה מעומד, הנה מפורש ברמב"ם ריש פ"ג מהל' כלה"מ שנאמר גם על הלוים דז"ל זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי ומ"ע להיות הלוים פנויין ומוכנים לעבודת המקדש, ע"כ. וצ"ל דהרמב"ם פירש המקרא הזה כפי' רש"י בפ' עקב, וז"ל בעת ההיא וגו' לשאת את הארון הלוים, לעמוד וגו', הכהנים והוא נשיאת כפים, והרמב"ן שם הנה הוא ז"ל מפרש דקאי רק על הכהנים, דז"ל, או נאמר כי שבט הלוי נבדל בעת ההיא להיות הכהנים מהם, כי גם הם נושאים הארון, וכן ויתנם אל הכהנים בני לוי הנושאים ארון ברית ה' והם שישרתו לשם ויברכו בשמו, ע"כ כפי שיטתו בסה"מ בשורש ג' שכתב שם ז"ל כי הכהנים והלוים כולם כשרים במשא מן התורה, ועוד שלא נאמר בפ' אלא בני קהת, וכתוב בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ד' לעמוד לפניו ולשרתו ולברך בשמו, ע"כ והנה זה כפירושו בתורה.

ותו קשי' לי כנ"ל דאי מקרא דפ' עקב המקור דהמצוה היא לדורות ודוקא ע"י כהנים, איך לא זכר הרמב"ם בהל' כלה"מ דהמצוה היא דוקא ע"י הכהנים לדורות, דש"מ דאין מקורו של הרמב"ם דהמצוה היא לדורות מקרא זה. וקשה כנ"ל דנראה מדבריו דאין נפ"מ מי ומי הנושאים הארון, והנאו דלא יעבוד היא לשעה, והמצוה בנשיאת הארון היא לדורות וצריך טעמא.

והנראה דודאי מקורו של הרמב"ם דהל"ת דלא יעבוד עוד לא נאמרה לדורות הוא מהברייתא דמס' חולין הנ"ל, דתניא יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא, לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף ע"כ ומפרש כפשטי' דלא נאמר אלא על זמן מצות נשיאת המשכן, דכן מפורש בפירוש המשנה, דז"ל והתורה הזאת אינה מכלל המצוה הנוהגת לדורות ולא נתחייבו בדין זה הלוים אלא בזמן המשכן, אבל בשילה ובית עולמים לא יפסלו, דמצות נשיאת המשכן וכליו לא היתה אלא לשעה, וכן הוא בהל' כלה"מ, דכתב דאינו אלא בזמן שהיו נושאים המקדש ממקום למקום, ע"כ, כלומר דמצות נשיאת כל כלי המקדש הארון השולחן המזבחות והמנורה הכל ממצות המשכן שהי' מטולטל ממקום למקום, ואין ה"נ דלפי זה יש לומר, דנפקע גם המצוה דנשיאת הארון על הכתף, ואם המ"ע דלכתף נאמרה לדורות הי' לנו לומר שגם הל"ת נאמרה לדורות כדברי הרמב"ן, שדקדק מלשונם לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף, דכיון דעבודה בכתף לדורות גם הלאו דלא יעבוד לדורות.

אמנם הרמב"ם מחלק ביניהם דהל"ת לא נאמרה אלא לזמן משא נסיעת המשכן והעשה שנאמרה אז נאמרה לזמן וגם לדורות, והיא היא העשה לדורות, דהנה דהעשה נאמרה לדורות מפורש ברמב"ם מקרא כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, דנראה דהפסוק הזה מיירי גם לדורות, והפתרון לזה ראיתי בשירי קרבן בירושלמי סוטה פ"ח הל' ג, וז"ל כתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו, וקשי' למה לי למימר כי עבודת הקדש עליהם, כי הלא די באמרו בכתף ישאו לכך לא יותן להם עגלות, אלא ללמוד לדורות, כי מי שישא דברים מקודשים בכתף ישאו עכ"ל, היינו דאף שמצות נשיאת המשכן תפקע שלא נאמרה אלא לשעה אבל מצות עבודת הקדש בכתף ישאו לא תבטל לעולם, מפני הטעם שנאמר בהמצוה שהיא עבודת הקדש, מבאר המקרא שלא נגדר בזמן, וכלשון הרמב"ן בסה"מ במצוה ל"ג וז"ל שהרי כבר מנה הרב, משאו על הכתף מצוה, לפי שהמצוה ההיא קיימת לנו לדורות, והארון עם לוחות הברית קיים לנו לעולם ומצות נשיאתו בלוים או בכהנים אינו נגדר בזמן אלא כל זמן שימצא אני מצווין לנשאו בכתף, ועוד הוא עתיד להגלות אמן עכ"ל, וצ"ל דטעמו כנ"ל בשירי קרבן מטעם דכתיב בקרא כי עבודת הקדש.

ואמנם אי קשי' הא קשי' מה שהקשה המ"ח במצוה שע"ט, כיון דילפינן דהמצוה לדורות מפסוק כי עבודת הקדש הנאמר בבני קהת, ועבודת בני קהת מבואר בקרא דהיו הארון המנורה השלחן והמזבחות, א"כ מ"ש דנקטו ארון ה"ה המנורה וכו'. דעל כולם אמר בקרא כי עבודת הקדש בכתף ישאו.

והנראה בזה, דכל הדברים הנאמרים בנשיאת בני קהת היו נכללים במצות מסע המשכן, ואין לכל הדברים בנשיאת בני קהת דין מיוחד בתורה שיש לישא אותם, וכאשר נתבטלה מצות נשיאת המשכן בטלה כל הדברים הנגררים במצוה זו, אמנם הארון יש לו דין מיוחד בתורה לשאת אותו גם בני המשכן, והוא בעת מלחמה, כדתנן במס' סוטה (מ"ב) כי ד' א' ההולך עמכם להלחם וגו' זה מחנה הארון, ושם בגמ' גרסינן, וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחים בארון, וכן הוא חומר, וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס אותם וכלי הקודש זה ארון ולוחות שבו, ומצותו לשאת אותו בכתף מקרא כי עבודת הקדש כנ"ל, ועיין ברמב"ן בשורש ג' מה שמביא מספר מלכים כשהכניס שלמה הארון אל בית ק"ק. דגם המזבחות ויתר הדברים כשנבנה בית עולמים ומחוייבים להכניסם לבית עולמים, אין ה"נ דגם על כל הדברים וגם בלי המשכן נמי מצותן בכתף מהאי קרא הנ"ל, ברם אח"כ אין דין תורה לנושאם.

והנה תניא ביומא (נ"ב.) דיאשי' גנז את הארון, ויאמר ללוים וג' תנו את ארון, אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ד'. ע"כ דמשמע מזה שעד שגנז הי' מחוייבום לשאת את הארון, וכן דעל יתר הדברים לא הי' בכלל הלכה לשאת אותם, והיינו כנ"ל דכשנבנה בית עולמים אין הלכה ואופן לשאת אותם.