עין יוסף/ו
הציווי שנצטווינו להתערב בין החכמים ולהתחבר אתם ולהתמיד ולשבת עמהם ולהשתתף עמהם בכל דרך מדרכי ההשתתפות: במאכל ומשתה ומקח וממכר, כדי שנגיע בכך להדמות למעשיהם ולהאמין בדעות האמתיות מדבריהם. והוא אמרו יתעלה: "ולדבקה בו" (דברים יא, כב) וכבר נכפל גם הציווי הזה, ואמר: "ובו תדבק" (דברים י, כ). ובא הפירוש: "ולדבקה בו" - הדבק בחכמים ותלמידיהם וכו'.
הרמב"ן לא העיר בכלל על מצוה זו, ולא סלק מחשבון המצות שלו מצוה זו עיין ברמב"ן בסוף במצות שסלקם. אמנם ראיתי בחינוך במצוה תל"ד ובו תדבק, אחרי דהביא כנוסח הרמב"ם, הביא, וז"ל, והרמב"ן ז"ל כתב כי עיקר מצוה זו היא להשבע בשמו ב"ה לקיים המצוה שנאמר נשבעתי וגו', והשיבו שם לקיים המצוה שנאמר נשבעתי וגומר, והשיבו שם ההוא מובו תדבק נפקא ע"כ. ובעניותי לא מצאתי בדברי הרמב"ן שם דס"ל דלקיים מצוה, מצוה להשבע אלא אדרבה מפורש בדבריו שאינה אלא רשות עיי"ש ודברי החנוך צ"ע, והמצוה זו להשבע בשמו סלק הרמב"ן ממנינו עיי"ש. וכן מוכח מדברי הרמב"ן בפ' ואתחנן דברים ו' פסוק י"ג, וז"ל, ובשמו תשבע אינו מצוה שישבע אלא אזהרה כי בשמו לבד תשבע וכו' אבל בגמרא תמורה דרשו אותו בשבועת אמת דשריא עי"ש. ועיין במצוה ז' שהארכנו בזה.