עין איה על שבת י ט

(שבת צב.): "חכם, דכתיב "עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה"".

החכמה תעז לחכם 1 להתרומם אל מדריגה עליונה של מציאות היש העליון, הנשגב במציאותו, בשיגוב מעולה הרבה יותר מהמציאות החומרית של האדם, המורכבה מהפכים רבים ומשועבדת לצורות משתנות. אין בטחון בההכרה, כל זמן שהיא מיוסדת על יסודות שהחלישות והשינוי חלים בהם. וזאת היא ההכשרה של החכמה, המבססת את השראת השכינה, כשהיא מתעלה מעל כל התכונות של הפגמים החושיים בעלי התמורה והשינוי, ומתנשאת עד למרום ההויה הכבירה של המצויים הרוחניים, המעוטרים בעטרת הנצח וההוד, פארי האצילות האלהית, המופעים בקדושתם מזוהר גבורה של מעלה. "עיר גבורים עלה חכם" , ומטרתה של העליה איננה רק עליה המשאירה את המתרומם ברוממות אצילותו, אלא להוריד את העז העליון לבני אדם יושבי ארץ, להיות בטוחים בעזם הנצחי, לחסות בצל שדי ולהקשר בקשר חיי עולם, במקור החיים המופיע מיסוד אל גבור. "בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים" 2 . ט. .1 קהלת ז, יט. .2 ישעיה כו, ד.