עין איה על שבת יד ט

<< · עין איה על שבת · יד · ט · >>

(שבת קח:): "תני רב יהודה בר חביבא, אתרוג צנון וביצה אלמלא קליפתן החיצונה אינם יוצאים מבני מעים לעולם".

ט. ישנם דברים בעולם שמה שנראה בהם שהוא טפל פועל הרבה על ההצלה של העיקר, ולולא הטפל החיצוני שבהם לא תבא לנו בשום אופן התועלת מן הדבר העקרי שלהם. ועל כן לא נהיה תמהים על החפץ, בשעה שנראה שענינים טפלים חיצוניים תופסים מקום חשוב בעולם, לעומת הדברים העקריים הפנימיים שהם יסוד חיי העולם לאמתתם, מפני שזולת הכח שפועל הטבע על ידי הטפל לא היתה התועלת של העיקר באה לנו. והוא דוגמא של אתרוג צנון וביצה, שאע"פ שהעיקר הוא הפנימי שלהם למדריגת התועלת הבאה מהם לכלכלת האדם, אבל מה יוכל להיות מהתועלת שבפנימיות אם לא יצאו מבני מעים לעולם. ועל כן הטפל שלהם, שהוא קליפתן החיצונה, מביאה לנו את הברכה השרויה בעיקרם. וזהו בנין אב לכמה דברים במציאות הגשמית ובמציאות הרוחנית שבעולם, שפעולת הטפל היא יסודית מאד לפנות דרך להתועלת הבאה על ידי העיקר, דוגמת אתרוג צנון וביצה שאלמלא קליפתם החיצונה אינם יוצאין מבני מעים לעולם, ורק הקליפה החיצונה הטפלה היא המכשירה לנו את ההנאה והתועלת היוצאת מעיקר הדבר שלהם שהוא ענינם הפנימי.