עין איה על שבת יג י

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רב יוחנן, אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים כולן. אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה. אמרי לה דמת גדול ואמרי לה דמת קטן. ההשפעה המחיה את היקום כולו הרי היא הולכת ומפלסת לה את מסלולה בשני דרכים המתגלים לפנינו בסדרי החיים: הדרך האחד הוא הקשר הטבעי שבין הקיבוץ האנושי, שיסודו הוא המשפחה. וכשם שיש סדר של חיים ותקומת קיום על ידי שפע החיים בהיצור הפרטי, ובאדם ביחש לאישיותו היחידה, כמו כן יש בצורה כוללת שפע של חיים בקשר המשפחתי, שיש לה תעודה מיוחדת המאגדת אותה באופן של חטיבה, המסמלת את ערכה ואת מטרתה בסדר החיים. והדרך השני הוא דרך הקשר המלאכותי, שבני אדם מתקשרים זה עם זה ע"י קשרים מעשיים, המקשרים אותם להיות מתכנסים לחוג אחד, לפעול על ידי קיבוצם למטרה ידועה להם, שהטביעוה להם ברצונם, בהסכמתם ונטיית נפשם, שגם לקשר זה ישנה השפעה מיוחדת ומגמה תכליתית, שהיא מקבלת את השפעה החיים ממקור החיים בצורה כללית. הדבר המעמיד את הצורה הקיומית של ההתאגדות הוא מונח בשני ערכים: באופן אחד הוא קשור ביסוד המחשבה הראשית והחפץ הכללי, שהוא מיוחד להקשר הטבעי או להקשר המלאכותי, והתוכן הזה הוא העליון במדריגתו, שהוא מסמן את האופן המגמתי של הקיבוץ המשפחתי הטבעי או של החבורתי המלאכותי. אמנם זה החפץ הכללי הרי הוא צריך להתגשם בחיים על ידי כל הכחות המשתתפים בהכינוס ההוא, והשלמות הקיבוצית היא נגמרת בצורתה הגמורה בזמן שלא יחסר אפילו כח אחד שלא יפעל את פעולתו על פי תפקידו הקיבוצי. ועל כן, אחד מן האחים שמת, ראוי שכל המשפחה, כל האחים ידאגו, ירגישו את החסרון של העדר כח אחד מהאירגון הכללי הטבעי שלהם, וישימו אל לבם שזהו אות מן השמים, הקורא להם לתקן את ארחות חייהם ומערכי לבם, עד כדי לשוב אל ד' ולתקן את הפרצה של החלל, אשר הונח בתוך האחדות האורגנית שלהם על ידי מיתתו של האחד מן האחים. וכמו כן בא להודיע שהחבורה, אע"פ שביד מלאכותית נוסדה, אבל מאחר שנוסדה כבר יש בה שפע של חיים מאוחדים, וכשמת אחד מהחבורה תדאג כל החבורה כולה, לחפש דרך של תיקון, איך לבצר את היסוד האחדותי שנבנה בקיבוץ הכחות שהתאחדו, שנהרס על ידי מיתתו של אחד מהחבורה. אמנם הסתכלות הזאת, היא מוצאת את ההכרה באחד משני הצדדים: אמרי לה דמת גדול, ואז הפרץ הוא נוגע להיסוד העיקרי של ההתאחדות, שבנפש הגדולה הרי מונח הוא החפץ הכללי של הכח הפועל בצורת האיחוד הזה, שנבנה על ידי המציאות הטבעית של המשפחה, הכינוס האחוותי של האחים, או על ידי המציאות המלאכותית של החבורה, ע"י מציאות ההתקשרות החבורתית. ואמרי לה דמת קטן, שאז צריכים לחפש איזה בדק נמצא בהאיחוד הזה, מצד חסרון השלמת המפעלים של המגמה המציאותית שבהכינוס בכללו, שהוא צריך לצאת על ידי כל הכחות כולם, לכל המדריגות שבהם עד המדריגה היותר תחתיתית שבהם. שההשלמה, הרי היא מתבלטת דוקא על ידי המפעל היותר מאוחר והיותר נמוך במדריגתו, שמכל מקום מאחר שיש לו תפקיד בהקיבוץ הכללי, הרי הוא ראוי להיות הגומר את המגמה הכוללת. וכשנחסר הכח הגומר ע"י מיתת הקטן שבמשפחה או הקטן שבחבורה, צריכה הדאגה להיות מטפלת: במיתת הגדול, בתיקון האידיאלי של המחשבה הקיבוצית, ובמיתת הקטן, בתיקון המעשי של המפעלים הקיבוציים, שהם ראויים להיות משתלמים על ידי כללות הכחות, מראשית המעלה עד אחרית השפל, בהתאחדותם. ועל כן, אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים כולן, ואחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה כולה, אמרי לה דמת גדול ואמרי לה דמת קטן.