עין איה על שבת יג ט

ט. איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן, "ויעבדו העם את ד' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע", א"ל בבלאי, ימים האריכו שנים לא האריכו. אלא מעתה "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" ימים ולא שנים, ברכה שאני. הדור של יהושע שהתעצל בהספדו של יהושע, הלא ניכרו בו סימני המחלה של שטחיות ההכרה במעלה הצפונה שבחכמה, ולא הוקירו את יהושע כי אם על פי הצדדים המפורסמים והחיצוניים שלו, ולא על פי הערכתו הפנימית שהיתה מלאה הוד קודש נשגב, שהוא עומד בערכו הרבה גבוה מכל המעלות שהתגלו בו במפעליו האדירים בתור מנהיג מדיני וכובש כביר. ואיך מיחסים לבני דור כזה אורך ימים שתוכנו הוא מיוסד דוקא על שם הנביעה של האורה הרוחנית המתגברת ועולה על ידי הברכה הפנימית של הנשמה, שהיא באה ביחוד מהמקור של ההוקרה הפנימית והתוכית של החכמה. ועל זה מתרץ שהבדל יש בין תפיסת חיים העולה בצורה כללית, מפני שהוקרת התוכן האצילי של החכמה מביאה נהרה אחדותית בנפש האדם ודחיפת החיים היוצאת ממנה היא משאת נפש לתוכן ההכללה של החכמה בצורתה הבהירה והמקפת, שזה נקרא אורך שנים. אבל הצד החיצוני המוכר בחכמה, זהו התוכן הפרטי שבקניני הרוח, שהיא הכרה מפורדת לחלקים שונים שתוכל להיות נקראת רק אורך ימים ולא אורך שנים. ואע"פ שהדור ההוא בכללו מתוך החשכו, בהכרתו הכהה שביפעת החכמה לא האריך ימים, מפני שעל ידי הסחת הדעה מהערך הרוחני גם הערך הפרטי של הוקרת החכמה מתרחק מכל, הזקנים שבדור, אע"פ שהשפלת הדור גרמה גם להם ירידה, עד שלא הספיק כחם לגלות לעם את ערכו הפנימי של יהושע עבד ד', בכל זאת היתה הכרתם בתוכן הפרטי של אורו של יהושע גדולה, אע"פ שלא באה לרום גבולו. וזקנים שבדור אמרו "פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה". כי פני יהושע בפנימיותם היו מוארים גם הם במדה ידועה משורש אור פני משה, והיה בו מעין פני חמה, ולא פני לבנה שהוא לגמרי סוג אחר ואינו כלל בגדר של פני חמה. ועל כן מתוך הכרתם המוגבלת של הזקנים ימים האריכו, שסוף כל סוף היתה מצדם מדריגה של (הכרת) [הכרה] חלקית גם בפנים סגולת קדושתו של יהושע, אבל שנים לא האריכו. אבל המתעצל הרגיל בהספדו של חכם, אובד הוא ג"כ את ההכרה של הרוחניות בערכה הפרטי ועל כן אינו מאריך ימים ולא צריך לומר שנים. אמנם באמת הימים המבורכים גם בפרטיותם הרי הם נובעים מהופעת האורה הכללית של השנים הכלליות, על כן בברכה כשאומר הכתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", גם השנים במשמע, כי ברכה שאני.