עין איה על שבת יג א

א. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום [חילפא בר אגרא שאמר משום] רבי יוחנן בר נוריא [נורי] המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובדה. כל זמן שקשר הקדושה הטהורה של קבלת עול מלכות שמים לא נותק(ה) מנשמתו של האדם הרי נפשו מקבלת ישוב וריצוי. כל הדברים שבעולם שהם נגד רצונו, בין בענינים שהם בגדר העבר בין בענינים שהם בגדר ההוה בין בענינים שהם בגדר העתיד עד כמה שהם עומדים נגד מאוייו ונגד חפצו וטבעו לא יוכלו להרגיז אותו עד היסוד הנפשי עד כדי אבידת שלטון הצדק והשכל לגמרי על פעולותיו. כי הידיעה שסוף כל סוף טוב ד' לכל וכי כל המעשים כולם הנם תפקידים שהקב"ה מנהיג על ידם את עולמו, ושם בודאי משמשים הכל לטובה באחרית. ההקשבה האמיתית הזאת מוכרחת להניח במדה ידועה את מדת החימה של האדם, בהיותו נפגש במה שהוא נגד רצונו, שלא תתפרץ בכל מילואה. ואם אנו רואים שאחד קורע בגדיו בחמתו, שזה בא על פי רוב מצד קצף נורא על דבר שעבר, כמו שהקריעה החיובית משמשת על צרה שלא תבא בהיותה כבר בגדר עבר. והמשבר כליו בחמתו על איזה קצף נגד עובדא נמשכת של ההוה והמפזר מעותיו בחמתו נגד איזה מחזה שהוא רואה שבעתיד יעשה דבר נגד חפצו ותשוקתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. ההתחלה של הכעסנות הקיצונית היא באה מהנתיקה הגמורה של הארת חסד עליון מנפשו של האדם. והרוגז הנורא המתפרץ על גדרי הדעת והיושר, הוא מתחלחל כארס בטבעו הנפשי של האדם, שמצא לו כבר קן בלבבו עד שקצף כללי ומשטמה נוראה עלולה להתפרץ מתוך הנפש הזועמת, על הכל, על כל היצור, והיא עלולה ממילא לבא עד כדי הטומאה של עבודה זרה, שהיא יונקת מהיסוד הכעסני שבהשקפת המציאות המוטעית, שמפני כך היא מרוגזת. ומפני שאע"פ שתחילתה של מדה מסואבת זו, של הכעסנות הפראית, היא דבר של הפתעה שבא בלא משקל השכל, בכל זאת ההשחתה הנמשכת אחר כך ממנה, היא כבר המשכה אומנתית שנעשה גם שכלו של אדם עבד מכודן לה. וזוהי כבר אומנתו השכלית הרעה של יצה"ר שעושה מהרשעה הזועפת כבר שיטה שלמה בחיים, עד שהוא יוצא מכל מסורת הקדושה. ואם רוחו הרעה מגיעה עד הגבול של הרשעה הקיצונית שהיא עבודה זרה, אינו יכול כבר להתנגד לה. ועל כן אם ראית אדם המקרע בגדיו בחמתו מצד העבר, והשובר כליו כחמתו מצד ההוה, והמפזר מעותיו בחמתו מצד העתיד המורגש לו נגד רצונו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובדה.