עין איה על שבת יב נו

<< · עין איה על שבת · יב · נו · >>

(שבת קה.): "דבי רבי נתן אמרי, "כי ירט הדרך לנגדי", יראה ראתה נטתה".

בתכונה שבנוטריקון, חוץ ממה שנתבאר שיש בו משום התפשטות הגורמת להופעות רעיוניות חוץ מהנאמר מפורש, ולגילוי השורש של ההתפשטות הזאת במקורו היסודי, ישנה עוד תכונה אחת שהיא מורה על ביאור של חזיון עם הסבות הגורמות להופעתו. וזאת היא הדוגמא של הפעל ירט , שלענין המדובר אודות[י]ו על ידי העובדה של המלאך עם בלעם, שביאר לו בתיבה אחת את החזיון הנפלא של נטיית האתון מן הדרך, מפני שבתחילה לפני ראייתה, ג"כ הרגישה את הפחד מפני המלאך בהרגשה אינסטינקטיבית, ואח"כ באה הראיה המוחשית, שהיא גרמה את הנטיה, מה שלא היה אפשר לה להזדמן לולא שתי הסיבות שקדמו לה לנטיה זו, שהיא יראתה הסתמית, []ראייתה את ההולך לעומתה להתיצב לשטן בדרך. וזאת היא סגולה מיוחדת בנוטריקון, וזהו מה שחדשו כאן דבי רבי נתן מהכא, "כי ירט הדרך לנגדי", יראה ראתה נטתה.

<< · עין איה על שבת · יב · נו · >>