עין איה על שבת יב לו

(שבת קד.): "ג"ר, גופו טימא, ארחם עליו".

הקדושה ביחס לגופו של האדם על ידי המצוות המעשיות, הזהירות מהאיסורים המטמאים את הגויה, היא כולה מכוונת לכונן את האדם שיהיה כלי מוכשר לקבל אל תוכו רחמי השם יתברך, שאין להם קץ ותכלית. ולהודיע בזה שכל הציורים הרוחניים וכל העדינות שברגשות הנפש, לא יוכלו להיות מופעים בצורה הבהירה והקיימת, עד כדי המדה שהרחמים העליונים, שהם נצחיים, יהיו חלים על האדם כי אם לפי אותה המדה של הזהירות מלטמא את גופו. כי אם גופו טימא , כיצד ארחם עליו אם הוא בעצמו שבר את הכלי שהרחמים העליונים מתקבלים על ידו, שזהו בכל אופן הגוף הטהור הבא על ידי הטהרה המעשית. שמתוך המדריגה התחתיתית הזאת, שהיא קשורה בחומר הגוף, באים לכל המדות העליונות. והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני ד' אלקיכם 1 . לו. .1 ויקרא יא מד.