עין איה על שבת יב יז

(שבת קד.): "ה"ו, זה שמו של הקב"ה".

מדת הצדקה עם כל השפעותיה, עם כל הטובה שהיא משפיעה על החיים בהשלמת החסרון, עם כל העילוי שהיא מתעלה במרומי האידיאליות שבתכלית היצירה, אינה ממלאה את תפקידה ואינה באה למרומי כיווניה, כי אם לפי אותה המדה שהכונה לשם שמים, לשמו של הקב"ה, היא חיה בקרבה. והצירוף של הקדושה העליונה, הגומרת בה"א הראשון של השם הקדוש הוי"ה ב"ה, והוי"ו, האות הראשון של שם ו"ה, הרומז על הופעת הקדושה בכל העולמים המוגבלים כולם, הם מתאחים זה עם [], להרים על ידם את ערך הצדקה במילואה. ה"ו, זה שמו של הקב"ה .

<< · עין איה על שבת · יב · יז · >>