עין איה על שבת יא כג

(שבת צט.): "ותני רבי נחמיה, שטוף בעזים וטווי מע"ג העזים".

יסודה של החכמה האלהית התורית המתגלמת במעשים גשמיים, הוא מרומם את ערך החיים כולם לתכלית עלייתם. המפעלים שכל כחות החיים מצטרפים להוציאם מן הכח אל הפועל, הם הם העולים למעלה להאיר את המהות המציאותית של ההויה החיה, ולקשר את הנפש החיה עם ההופעה האלהית העליונה, אשר היא מתגלה במכון הכבוד, במקום השראת השכינה ואור דבר ד' העליון. ונעשית בזה, בהשפעת החכמה הגדולה שירדה ממרום עוזה לכלכלת העולם המעשי, לכח מחבר את הנפש הבהמית העזה והטבועה בשובבות ובשפלות, המתבלטת בעזים הנקראים ג"כ שעירים, עם האור העליון המבהיק בזיוו עולמי עד, ומאיר לעולם כולו בכבודו, אף סוררים לשכון יה אלהים. והכל הוא מיסוד חכמה היתירה והגדולה שנאמר ביריעות העליונות, המכסות ומעלימות לכאורה בתוכם את האור העליון, המבהיק בתפארתו יותר מבעליונות.