עין איה על שבת ט קמ

(שבת פט:): "ועוד, כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם, ע' שנה, דל עשרים דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשים".

עד כמה לא יוכל החטא המקרי לעקר את הטוב היסודי המהותי, מתבאר ג"כ מצד עוצם הצמצום של האפשרות לנגע ברום המעלה המהותית של קדושת ישראל, שהיא יסוד כל העולמים כולם בתוכנם האידיאלי העליון. העונש בידי אדם בא רק מצד ההפגעה החצונה, שהעולם החברותי אשר לאדם נפגע ע"י החוטא הבוגר בבגרות הראשונה, בגרות י"ג שנה ויום אחד. אבל עדיין לא הוקבעה הצורה השלמה שתוכל להפגע ע"י המעשים מצד כחה העליון, שהוא מתגלה בדיני שמים דוקא. א"כ, כל חטא]ו[ת האדם עד עשרים, הרי הם רק פגמים מקריים, שבודאי לא יוכלו להרס את התוכן העצמי של הצורה העליונה, ולהביא אותה לידי כליון ומחיה בשום אופן.

<< · עין איה על שבת · ט · קמ · >>