עין איה על שבת ט קכה

קכה. מדבר קדמות, שנתנה קדומה עליו. היחש של האמונה בטהרתו, בא מפני עצמיות הטבע הפנימי של הנפש האנושית שהיא קשורה בקשר הוייתה בשורש חיי כל החיים, במקור כל ההויה. ותוכן האמונה הוא היסוד הקדמון לכל היש, החובק כל המציאות והממלא אותה עצמת הקיום וההמשכה ההוייתית. שורה היא האמונה בכל הנברא ונוצר ונעשה, שורה היא ברומי מרומים, משתפלת היא בשפלי שפלים. וקדמותו העליונה של אור האמונה וצחצחות טבעיותה האיתן, זהו המכריח את כל החיים האנושיים להיות מוטבעים על פיה. ולפיכך מוכרח הוא הדבר שיתבטא רז האמונה בעוצם טהרתו, בעד כל העולם כולו, בעד כל המציאות כולה, בתכונה מיוחדת בישראל, במרכז העלול לקבל את הזוהר של האמונה הקדומה, העומדת ברום עולם טרם כל יציר נברא, "עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל". וזה הוא הנותן את הערובה שסוף כל סוף אור האמונה בחסינתו, בעוצם זהרו וטהרתו מוכרח הוא להגלות על כל העולם כולו, לבסס את כל עמדתו, ונקרא בשביל כך מדבר קדמות, שנתנה קדומה עליו.