עין איה על שבת ט ק

ק. שוב מה כתיב בה, "זכור את יום השבת לקדשו", כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות. התכונה שעל ידה האדם הוא משלים את העולם ומשכלל את ההויה, היא מתגלה בכשרונו המלאכותי, שבזה הרי הוא כח פועל בהבריאה וכמו שותף להקב"ה במעשה בראשית, ע"י כח המחדש והמצייר שחקק בו אדון כל המעשים ב"ה. והחידוש הזה שבתכונת האדם שנתגלה בקרבו ע"י מעין בינה של מעלה בפעולותיו הגופיות, הרי הוא מעיד על כשרון רוחו ופעולותיו המוסריות שבהן הוא משכלל את היצירה באופן יותר נעלה ונשגב מאותו השיגוב שהוא משכלל אותה במפעליו המלאכותיים בשליטתו על החומרים והכחות שבטבע. וזאת היא תעודת השבת, שהיא שביתה חמרית המשיבה את כל הכחות המעשיים וכל ענפי כשרונותיהם אל עצמותה של הנשמה, וכח יצירתה הפנימית הולך עי"ז הלוך וגדול. ובריאתה העליונה של המנוחה הרי היא היצירה היותר אדירה השקולה במשקל כפול באין ערוך לריבוי ועילוי נגד כל היצירות המלאכותיות שמפליא בהן האדם לעשות בחכמתו המעשית הנפלאה. ולתמם את החזון הנשגב של מנוחת עולמים שבסוד היצירה, בא השבת בתור המקור של כל ברכה, של כל שפעת חידוש ומקור חיים המיוחד לישראל ברוממות קדושתם, "לדעת כי אני ד' מקדישכם", אשר עז בידם לשכלל את ההויה כולה, לחדש את כחה, להוסיף אורה ויפעתה ממעין החיים של הברכה העליונה. והשביתה של השבת היוצרת את היצירה המובחרת שמרכז התורה תלוי בה, הרי היא מאוחדת בכשרון המלאכה אשר לאדם, שהיא מתעלה בישראל למלאכת ד', להשתכללות כל היקום והוספת יפעתו ועלייתו התדירית העליונה העולה למעלה למעלה. אבל המלאכים, כשם שהם אינם בני מלאכה, כשם שאינם עלולים לחדש כלום בההויה והיצירה, הם הנם רק משרתי ד' עושי דברו להמשכת החיים שביצירה ע"פ סדרם וחוקותיהם הקבועים, כן אין בידם להוסיף שכלול ויפעה בכל המון עולמים העולים למעלה, העומדים בסולם הישות למעלה ממדרגת היצירה. וכשם שאין בהם מלאכה כך אין בהם שבות, ואין התורה שכתוב בה "זכור את יום השבת לקדשו" נאותה להם. כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות.