עין איה על שבת ט צח

צח. אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, "אנכי ד"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים", למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, תורה למה תהא לכם. הנצחיות היא מסוקרה בסקירתם של צבאות העליונים. הכלליות וההתעלות מכל שינוי ותמורה, היא מנת חלקם. אור הקודש של ההארה האלהית מפליא הוא את הכל, במה שהוא מתמם את החזון של הנצח עם כל היצירות המשתנות בהמשך הזמנים והקפתם. החדירה האלהית נוקבת היא ויורדת מראש הגובה והשלמות של הכלליות עד ההתפרטות של הפרטיות, מרוממות ההקפה הבלתי משתנה עד מעמקי פרטיות כל השינויים כולם. ומתוך כך אין התורה האלהית ראויה להקבע בריכוזה - שמטרתה לאחד את כל היש ולרוממו, להעלותו למקוריות קדושתו האצילית העליונה ממעמקי שפלות ירידותיו - בחוגם של מלאכי עליון המתעלים מכל התמורות, הירידות והחילופים הזמניים. תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, "אנכי ד"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ההתגלות האלהית הנצחית קבעה את חותמה על יסוד ההשתנות אשר במאורעותיהן של תולדות בני אדם וסיבוכיהם. ולא רק הערך המיוחד של הירידה המקומית של מצרים - שיש לה עכ"פ איזה ערך כללי וקיים, הארץ לעולם עומדת, היה מבליט את הרעיון שיסוד ההגלות של האורה האלהית, מקור כל הנצחים, בא(ה) ע"י החידור של הופעה זו בחגוי הפרטים היותר משתנים, כי אם (ע"י) הקישור שיש ליציאת מצרים, ניסיה וההתגלות האלהית שלה, עם ממשלתו העוברת של פרעה, עם רשעתו וחוזק לבו והתכשרותו להיות כלי מקבל את התחלואים והמכות הנפלאות, שעל ידם נודעה יד ד', מקור הצדק והיושר בתולדה האנושית, בתור הופעה מוזרחה מצדקת ד' בכל העולמים כולם. ואתם, כלום למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, הרי כלליים אתם ולא פרטיים, קבועים ולא משתנים, ומעמדכם הכללי לא יוכל לחדור אל המאפל של הפרטיות, ומצבכם הקבוע לא יופיע בתוכיותם של השינויים הדקים אשר לעלילות מצעדי גבר. וכאשר לא תוכלו לאחד את כל השינויים והפרטים אל הכלליות והקביעות, תורה למה לכם.