עין איה על שבת ט צז

צז. א"ל, אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, שנאמר "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", וא"ר נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אם כי אין כל כח מוגבל, גם אם תופיע עליו ההארה היותר עליונה, יכול להעריך את כל הגנוז והחבוי בכחות הנסתרים שבההויה, לשער את המדידה הבלתי משוערת, את המדריגות האפשריות להתגלות בצאת כל חבוי וכל גנוז מכל כח צפון, מן הסתר אל הגלוי, מן הכח אל הפועל - כל המניעה הזאת נכונה היא רק בהיות המכיר והמשיג המוגבל, במדריגת הגבלתו, ומה שהוא מבחין עליו לשקול באותם המאזנים של השכל ה[מאי]ר [המואר?] עליו לפי כח קיבולו, אבל בהיות המבחין עולה במעלת מהותיותו עד כדי התאחזות מהותית בכסא כבוד של מעלה, בהגלות בפנימיותו עוצם מעלת הוייתו העליונה הסוקרת סקירה בלתי גבולית, על כל היש ועל כל העתיד להיות יש, על כל נסתר ועל כל גנוז, כמו על כל נגלה וכל מוחשף, שם אין מקום לתעלומה, שם ההברקה האלהית מאירה באור קדשה מראש מקדם עד אחרית כל תכלה, עד עדי עד. והכבוד העליון מתגלה להראות שעד סוף כל העתיד, הריכוז הכללי של כל בנין כל עולמי עולמים אחוז הוא דוקא בתנאי ההסתרה וההעלמה, התמעטות ההופעה המביאה לידי תיקון ולידי הגלות האורות הצחים והמצוחצחים. לא מיעוט, לא ירידה היא החמריות אשר באדם וכל העביביות והערפליות שהיא גורמת בכל ההופעות הרוחניות העליונות, בחוג ההכרה, בחוג החפץ ובחוג היכולת, אינן כ"א תיקונים, הכשרות, ממלאות את עז החיים המרוממים מרוממות שגב קודש עליון - ענן כבוד, המבליט את הכבוד המלא אורות נגוהים, דוקא בענניותו. "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", פרישה הממלאה את הזיו ומבלטתו במדה היותר עליונה שאי אפשר לה להגלות מבלעדי הענניות. לא ירידה היא האחיזה האנושית בחגוי הגופיות, כ"א עליה, הארת השכינה המודדת עולמי עד במדידת ההגבלה, הזמנית והמקומית, שרשיהם ושרשי שרשיהם, כדי להבליט את הודם ונצחם, את עליוניותם וחופש עצמתם, מרחבי טיסתם ואין סופיות הערצת פאר קדושתם. מלמד שפירש שדי, האומר לעולמים די, את זיו שכינתו ועננו עליו.