עין איה על שבת ט צד

צד. אמרו לפניו, חמדה [גנוזה] שגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, "מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים." החק הכללי ההולך במדתו מקיף וחודר כל עולמי עד, החמריים והרוחניים, אומר הוא לנו - מעצמיות מהותו, - שתכנית ההויה וההתעלות שבה גם יחדף תוכל להתאר על אחד משני אופנים: על האופן המסודר, ההדרגה האיטית, ההתפתחות ההדרגית השומרת את מצעדיה באין דליגה, אחד אחרי אחד, - מעבר מזה, או האופן של החידוש (ההפתאיי) [ההפתעי], הדליגה ונתינת צורה חדשה, נשמה עליונה ואור עליון, המשנה לטוב נשגב את כל המהות העברה וכל סדריה. תוכן ההתילדות האיטית איננו מבאר לנו את ההיות של העניינים המתגלים, לפני הגלותם. הם מזריחים עלינו את זהרם ואנו חושבים את התגלותם לתוכן של לידה והויה חדשה. לא כן היא ההתגלות הפתאומית, הבאה ברעש, המשנה מערכות וסדרים ישנים, ומעריכה ובונה, מסדרת ומציירת הכל בצורה עשירה חדשה, בכח איתן ונשגב פתאומי, כאן הננו רואים שיש כאן איזה תוכן נשגב, שהיה גנוז עד כה, חמדה גנוזה, שבבא עתה הנה היא מתפרצת ועולה, מזרחת את נגוהותיה ומראה את כבוד עשרה ותפארתה. התורה בעשרה השמימי, הנשגב מכל אור וחיים אשר נגלו לעולמים, באה לעולם לא בצורה הדרגית, לא הוכשר כלל העולם לאורה וגדלה. אמנם ממרומים בקע אור, יוצר כל אמר די לחושך, והוד עליון הופיע, ויחדש סדרי עולמים בדרך (הפתאה) [הפתעה] על פי עצת ד' הנאדרה בקודש. וכאן עומדת היא השאלה, אם שינוי ביסוד היצור בא, והשינוי הזה נשגב וגדול הוא ככל ההויה כולה מראשית יסודתה, שינוי תנאים כזה הלא יכול לרכז איזה ריכוז חדש גם בטבעיותם של המצואים הרוחניים, וכח של הקשבה חוצית תהומית כוללת כל המון עולמים יכולה להנתן באיזו מערכה שעל פיה יהיה הערך של ההויה נקשר כולו והולך במצעדיו הנעלמים הצפויים לבורא כל בכחו והדרו. חמדה גנוזה שיש לך תתקע"ד דודות קודם שנברא העולם אתה מבקש לתנה דוקא לבשר ודם שאין כל בטחון באחריות הסכמת חפצו המתהפך, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ", כיון שבאדיריות באת לחדש פליאות וזרמים חדשים בדליגה נוראה הלא אפשר הדבר "אשר תנה הודך על השמים", ואם ההקשבה הכוללת אינה מצויה שמה, הריכוז של כל היש מראשית ועד אחרית החבוי בסתר עליון וצל שדי לבדו לא נגלה בשום מערכה הוייתית, הלא עצם האדיריות המחדשת בארץ תכונה חדשה זו, יכול הוא להגלות בהודו על השמים, ששם התוכן יותר מוכשר להתאים, והערובה יותר נכונה ומותאמת לעומת האידיאליות הנשגבה של חפץ מרום וקדוש של מגמת היש כולו, שהיא מגמת ההגלות של החמדה הגנוזה, חמדת חי העולמים. "מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים".