עין איה על שבת ט צב

צב. ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר "מלכי צבאות ידודון ידודון" א"ת ידודון אלא ידדון. כשאורה עליונה מברקת באה מספירות עליונות ונשגבות, שהן עומדות הרבה מאד ממעל לכל הערך המהותי של הנושא המקבל אותה האורה, מוכרח הדבר שימלא הנושא המקבל מחשכים וקדרות עמוקה, ששואב אותם מתחתית מהותו. ואותה הנסיגה ההשקפית שנסוג המקבל לחגוי המחשכים והמאפלים, אותה הקטנות האיומה שהוא נתון בה, מתוך חרדתו הפנימית, מפני בהיקת האורה הגדולה ההולכת ושופעת עליו בהגלותה בגאון עזה, היא מכשירתו להיות אח"כ בא בדליגות מהירות שלא בהדרגה ולא בפסיעות מדודות ולא מהתגלות כוחו פנימה כ"א מהוספת חיים ועז אשר במלא כל העולמים, המתיחסים כולם אל היחש הנשא שיש לאותו התוכן המתמלא מחיבורם של שני האורות, של האור הברקי המזהיר ומבהיק במלא זהרירותו, ממעל לכל ערכי המקבל ותכונותיו, ושל האור החשוך שבמעמקי התחתיתיות של הכשרת המקבל, מקום הענוה והדכאות, העצב אשר בו יהיה מקור כל מותר, הכעס המביא לידי שחוק, והדמעה המביאה את הרינה הממולאה בהוד עליזת עולמים. כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה הבהיק אורו המרומם מכל שגב, המתעלה מכל ספיגת נשמה אשר במעמד האומה כולה, בהתגלותה בחיים, מתוך החרדה אל הכשרת ספיגת האורה הבלתי מוגבלה ומתמודדת, חזרו ישראל לאחוריהם י"ב מיל, כל מלא ערכם, רוחקו והומכו, נתמלאו מאותה האורה החשוכה המכשרת את הרוח לקבלת האורה המבהקת, המזרחת בכלילות פארותיה. והיו מלאכי השרת, - לא בכח עצמם המורגש, כ"א בכח אל אלים הממלא כל היקום בכח הדרת גבורת אלהים חיים, המתפוצצת בהמון כחות, החיים השכליים והמלאים הרגשה ושאיבת שירת עליזי קודש, שמגעם מתתחם באותו הגודל של שטף הרוח ההולך וזורם בישראל מיד ולדורות, היו מדדין אותן, מחזירין אותם אל מקומם העליון ועוד למעלה למעלה, בהתפעלותן הרוחנית אשר לכל המון העולמים, מתעודדת כנסת ישראל לרום פארה, א"ת ידודון אלא ידדון. אותה ההשבה אל הרוממות - הבאה אחרי ההפלגה, המכשרת אל ההופעה העליונה, - היא באה לא בהדרגת ערכים, בשמירת סדר, בשליבות, הקדמות והכנות, תיקונים מכשירים ועיונים מסודרים הבאים אלו אחר אלו כסדר בנין העולם הרגיל בגשמיותו ורוחניותו, אלא בהופעת הפתעה בדליגה עליונה, בדידוי נמרץ היא באה, מתוך שהיא אינה צריכה לקנות מה שאינו, לחדשו ולהמציאו, אלא להזריח בכחה הכמוס את סגולותיה הגנוזות, אשר אחרי ההכשרה הקדרותית, - הנן הולכות ושוטפות במלא עז, ממהרות ומתפשטות במהירות ברקית. והחיים הפנימיים אשר בנשמות, ועזוז החיל והחוסן אשר במלא עולמים והמון חילותיהם המלאכיים, מתלכדים יחד והיו לאבוקת חיים רעננה עליונה. א"ת ידודון אלא ידדון. "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", ומתוך שישבתי בחושך ד' אור לי.