עין איה על שבת ט עז
עז. אמר רבי חמא ברבי חנינא מ"ד "כתפוח בעצי היער וגו'", למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. המדריגות התחתונות במציאות הגשמית והרוחנית נערכות הן לגבי המדריגות העליונות בשני ערכים: יש שהמדריגות העליונות באות ומתפתחות, משתלשלות ומתהוות מתוך השדרות של המדריגות התחתונות, ואז מוכרחות הן המדרגות התחתונות לבא בתחילה ואחריהן באות ומתגלות המדריגות העליונות. מצד סידור זה מוכרחות הן המדרגות התחתונות להתגלות תחילה ועל ידן ומתוכן הולכות ומתגלות המדריגות העליונות מהן. אמנם ישנו עוד סדר, שהמדריגות העליונות מופעות מזיו יסודן, באין צורך כלל שיבאו מתוכן של מדריגות תחתונות, ובכ"ז המדריגות התחתונות הנן נצרכות מאד ומצטרפות לסידור המציאות בכללו, הן שומרות, מגינות, מחזיקות ונותנות, - מקום להתהלכות בין החיים והמעשה, - אל המדריגות העליונות. העשיה בתכונתה העליונה היא הזיו העליון של כל התכונה הרוחנית, התגלמות התורה בחיים, הארת העולם במפעל, מזיו הקודש. הטבעת חותם העולם בהבלטה בסידור יפעת הקודש, זהו האור היותר עליון מכל ההופעות שבחיי העולם. העשיה בתור המגמה העליונה באה לא בתור מעשה ממצע איזה זיכרון ואיזו ידיעה, איזה תוכן סימבולי שעל ידו באים לידי איזו זכירה, אלא זהו תוכן עליון הבא מתוך אותו הסידור האלהי שבו האדם בונה את העולם, נעשה שותף למעשה בראשית, מעדן את ההויה, מעלה אותה ומשפרה. זהו ערך ישראלי מיוחד שניתן לעם סגולה, שהעשיה היא בזה הערך היותר עליון מכל ערכי היחושים המצותיים התורתיים והמוסריים. הפרי העליון הזה איננו בא מתוך אותן הדרגות שהן למטה ממנו, אפילו היותר עליונה שבהכשרות שהיא השמיעה, - הפרי קודם לעלין. מתוך אותו התוכן העליון של התבססות המציאות במפעל המלא חיים, ממקור חי העולם, מתפ[ש]טות הן שפעות של זוהר דעת, של שמיעה והקשבה, שהן מעטרות, מחזקות, מרחיבות את התגלות העשיה העליונה, אבל אחריה הן באות, מה תפוח זה פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע.