עין איה על שבת ט עב

עב. דרש רבי סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו [ישראל], ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב." כשהאורה העליונה של טבעיותה האלוקית של הנשמה מופיעה במילואה, פוגשת היא את התכונה הבהירה של מלאכי השרת בשני ערכיה. בערך הטבע הרוחני של האופי הנשמתי המתגלה ברצון אדיר וכוח פועל כביר בכל מרוצות קודש של טהרה וקדושה, בכל מילוי חפץ אל עליון ב"ה, והמילוי הטבעי והרצוני הנאדר בקודש הוא משפיע ומחולל מאורו כל אותו האוצר של ההשכלה והתבונה המבורכה. והוא היסוד העליון של הקדמת נעשה לנשמע, שמלאכי השרת אינם צריכים אז לרדת אל אנשים כאלה, כ"א באים הם במהלך ישר ופגישה של דרך סלולה. כשהתוכן בא אצל בני אדם, כבר נראה חילוק בין עצמיות הטבע המכונן בקדושה, ובין שפעת השכליות היוצאים ממנו, והם נעשים שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. אבל בירידת החיים ושלהבת הקודש הועמה, אין הטבע האלוהי העליון של הנשמה מתגלה בתעצומות עוזו, ואין השכלה שופעת ממנו להזיל פלגים כימי קדם הטובים. אם נשארו רשמים מימי הטובה במעמקי החיים הרי הם רשמים פרודים ומנוגדים. הטבע במעמקיו יש לו געגועי קודש שאינו יכול להוציאם אל הפועל, והמון רב של טבעיות מרה ומחוללה מקיפה סחור סחור את הנקודה העלומה של הקודש, והרי היא פורחת ומסתלקת. וההשכלה שהורשמה מאז ברשמי קודש, שהרבו כל כך מחשבות חשכות של דעות נפתלות של חכמות מעוותות להקיפה, הרי היא ג"כ הולכת ומתפרדת מהנושא האנושי שהיתה כ"כ קשורה בו. הנפילה הולכת ומתעמקת, המון סיבות רוחניות עליונות הולכות ויורדות ממכון רומן, לחבל את הישות שכבר נתדלדלה. המהלך של הטבעיות וההשכלה כבר נעשה שונה זה מזה עוד טרם שבאה הירידה היותר עמוקה, ומלאכי החבלה אינם יכולים לעשות משלחתם כפולה בעת שהערכים כ"כ פרודים הם. החיבול הטבעי, לו מהלך אחר וסגנון אחר, והחיבול השכלי, לו ג"כ סגנון ומרוץ מיוחד, ק"כ ריבוא של מלאכי חבלה ירדו ופרקו את העטרות שהיו כפולות אחרי שנפרדה לגמרי חבורתן ותיומתן נתחלקה.