עין איה על שבת ט מו

(שבת פז.): "ת"ש "והיו נכונים ליום השלישי" קשיא לר' יוסי, הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו".

הקביעות האלהית המקורית היתה צריכה להתבטא מפורש. המעמד שהיה מוכן לישראל לבא לקבלת התורה מצד התוכן האלהי, בלא השקפה אל הצד האנושי שצריך להתחבר מצד המקבלים, היה צריך לצאת מפורש, למען דעת כי הצד האנושי, שעליו ג"כ אמנם זורחת ההארה האלהית במלא אורה, לא יגרע מאומה מהמילוי הגמור של התוכן האלהי כמו שהוא מצדו העליון, העומד מצדו בעזו. ע"כ הוגבל היום השלישי מצד הדעה העליונה מפורש, והרי הוא עשוי וגמור, ואותו החידוש של ההכנה האנושית ברוח ד', שהשלמתה היתה דרושה להיות דוקא בתחילה ע"פ דעתו של משה, שנתבררה אח"כ למפרע שהיא היא בעצמה הדעה האלהית באין שום גרעון כלל, )הוצרכה( ]הוצרך[ לבא )בשיעורה( ]בשיעורו[ השלם להאחד עם הביטוי האלהי של הופעת האור מצדו המפורש, ב "]ו[היו נכונים לשלשת ימים" , ומתאים הוא ומתמלא בתעודתו הכוללת ע"י אותו היום שהוסיף משה מדעתו .