עין איה על שבת ח מח

<< · עין איה על שבת · ח · מח · >>

(שבת פא:): "רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קאזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא, אותבן בהדייכו, ולא אותבוה, אמרה איהי מילתא אסרתה לארבא, אמרו אינהו מילתא שריוה".

באדם בכללותו, הגופני והנפשי, מקובצות הן התמציות של כל ההויה וכחותיהן. אמנם מקומצים הם בקרבו הכחות הגדולים, שמלא עולם עזם המתפשט. ע"י חדירה פנימית בהתלמדות סגולית פנימית, להוציא אל הפועל את גדולת הכח הספון בקרב הנפש פנימה, יש אופן להשים משטר ושלטון על החוג הסובב. המרץ הנפשי הפנימי, גדול הוא בשתי צורותיו, באורו ובאפלתו. אין קץ לגודל הרשעה והזוהמא שיוכל האדם להתמכר להן, ולהוציא אל הפועל בהן ועל ידן את שלטונו האצור בקרבו על היקום הסובבו, והן הן מעשי כשפים וכל פלגותיהם וענפיהם. ואין קץ ותכלית כלל לכל עומק הטוב שיוכל האדם על ידו לכנס אוצרות חיים לו ולעולם כולו, בהוציאו אל הפועל את כח שלטונו הפנימי, ע"י גילוי גנזי מעמקי נפשו וגבורת רצונו. כל הכללים הללו, של אופני ההוצאה אל הפועל את שלטון הרצון של האדם על כל נקודות היש, יש בהם כללים וכללי כללים, ופרטים ופרטי פרטים הרבה מאד. הוא הרכוש הרוחני הפזור בבקעת ידיעות עמוקות הללו, ועצומים הם דרכי לימודיהם המעשיים והשכליים. אם נזהרו קדושי עליון הללו מעצמת כשופי אשה סוררה זו, אשר לא חפצו לבא עמה בשום מגע בעולם, הוציאה היא מאוצר הרצון שבנפשה את עזוז כח המשיכה, המתגבר לסגולת אותם הדיבורים שאוצרים בהם את תכני המחשבה והכח הללו, עד כדי פעולה אדירה של אסירת הספינה במקומה, ע"י הגברת כח המושך של הארץ אליה ושל מקומה בכלל, משפעת כח הנפשי הכולל אשר בקרבה. אמנם לעומת כח הרשעה ועומק רע שלו, נעלה ומרומם הוא כח הטוב ואדיר]ו[תו. וקדושים גדולי כח כאלה, בעצם חילם  אמרו מילתא ושריוה , בבטלם בחילם הפנימי הקיים לעד, כדבר ד' המקֶיֶם עולמי עד, המפיר עצת רשעים וקוסמים יהולל 1 , בהשיבם ברוח קדשם את העז הטבעי לכח השיטה שבארבא, מאותו המקור המקודש שכל הטבע כולו וכל חילו ואגפיו מקבלים משם את לשד חייהם, בהופיעם באור עליון, מקור כל כח וחיים אשר "אין עוד מלבדו" 2 ._  מח. .1 עפ"י ישעיה מד, כה. .2 דברים ד, לה._

<< · עין איה על שבת · ח · מח · >>