עין איה על שבת ח לא

גלימא, שנעשה בו כגולם. ההדר הרוחני אין מוצא את סיפוקו מהתיאור הפרטי של כל חלק בפני עצמו, מהעניין שהיופי מתיחש אליו. יוכל להיות שמסייעים הם החלקים הקטנים המיוחדים, כשיש בהם בכל אחד בפ"ע איזה חן מיוחד, להכללה של היופי הרוחני המקיף היוצא מסקירה הכללית, אבל עיקר ההופעה של היופי הצורתי היא ההופעה הכללית, שכל הקוים והשרטוטים הפרטיים בטלים לגבה. וכל האברים כולם, וכל הכוחות הפועלים להבליט את התמונה הכללית ואת החטיבתיות של הגויה כולה מתאחדים באחדות מיוחד[ת]. ובזה עושה הגלימה הרחבה, המקפת מעל הבגדים, המכללת את האדם בעטיפתה ונותנת עליו הוד כללי, את ההשלמה של ההופעה של היופי הכללי, שהוא נובע מהיופי הרוחני, המתראה בנטיה הטובה הכללית של הנפש הטהורה, אשר רק חלקים ממנה נראים במעשים ובלימודים פרטיים, אבל העיקר היסודי לכל היא הכללות, החובקת את הפרטים בכללותה, שאין שם חיתוך אברים מיוחדים כ"א שנעשה בו כגולם.