עין איה על שבת ז טז

טז. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מנין שמצוה על אדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. כשם שמחולקות הן התכונות הנפשיות של האדם היחיד שהאחד נוטה להסתכלות פנימית בתוך אוצר החיים שבנשמתו פנימה ומשם יחזה מחזה שדי בכל מלא עולם וכבודו, ויש אדם שרוחו ישוטט בשטח החיצון של ההויה המוחשית ובמעמקיה, ומש(ו)ם יתור אוכל לרוחו הפנימי ג"כ, כן ישנו הבדל זה בעצמו בין עם לעם, והדבר היותר בולט הוא ההבדל של תכונת הרוח שבין ישראל לעמים. וכמו שכל העמים ראשית דעתם ונטייתם הנפשית פתוחה היא למול ההשקפה החיצונית של ההויה ומשטריה חוקיה זיוה יפיה וכל קסמה המרנין, כן נשמת ישראל פונה היא בעקרה אל תוכיות ההויה, אל חיי החיים שבנשמתה, ומתוך התוך והעמק היותר פנימי היא דולה את כל ההוד וההדר אשר לההויה, מתוך דעה את ד', היא באה לחוש גם את כל חקי שמים וארץ והדר גאון יפעתם. אמנם צריכים אנו לדעת, שאע"פ שחלוקות הנה הנטיות ביחש לראשיות מקורן המבדיל אותן הבדל גדול, שהאחת מתחלת מן החוץ ולפעמים בחוץ תשאר ולפעמים תכנס מעט פנימה אבל החוץ העקרי שבקרבה יהיה לקיר חוצץ בינה ובין האור הטהור המוזרח בתוכיות ההכרה של אור חי העולמים בתוך מבוע הנשמה ואור קודש עליון, והשנית מתחלת היא מבפנים אבל לא תהיה תפארתה בהשארה סגורה פנימה ולא תצא גם להזריח אורה בכל משטח ההויה החיצונית כי המעמד החיצון אשר יוזרח ע"י הקדמת האור הפנימי יגדל שבעתים ביפיו והדדו בצביונו ועמק הרגשתו, אבל יחד עם מה שכל העמים לא יוכלו לחוש עם האוצר הספון בחדר לפנים מחדר בהיכלי קודש עליון, יוצץ, ע"י טפוח הסגולה השלמה של המשמעת לארחות החיים של אור ד' המואר באור תורה, חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, שהיא חישוב תקופות ומזלות וכל הדומה לו מכשרון ההכרה החיצונית של מלא העולם וחקיו שאם לא ממנו תוקח ראשית אבן הפינה למוסד רוח ישראל מכל מקום לא יוכל להיות נחסר מהמקום שכל רעננות הוד החיים הפנימיים של אור חיי העולמים מפעמת בו בחזקתה היותר אמיצה ו"ד' יספור בכתוב עמים זה יולד שם סלה ושרים כחוללים כל מעיני בך."