עין איה על שבת ז טו

טו. אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ד' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. ההכרות העליונות המרימות את מעלת האדם לתעודתו הגדולה, להיות מואר ומאיר באור ד' עליו ועל ההויה כולה, מתחלקות הן בארחותיהן לסדרים פנימיים וסדרים חיצוניים. יש אדם המוכן לקלוט את הסדר החיצוני של ההויה, להבחין את גדולתה יפעתה כונניותה והדרה, וע"י האור הנצבר בנפשו מכל הרגש הכללי של האורה המדעית תשתלם נשמתו בצורה מבהיקה מלאה אור עליון החודרת ברום עזה בכל חדרי המעלות הרוחניות אשר בתכונתה להגיע להן ואור ד' יופיע עליה, אבל אם לא יבסס לו בסיס חיצוני ע"פ השפת ההויה המוחשית לא יפתח מקור חיים לרוחו בפנימיותו. ויש אשר רוחו בעצמו עשוי הוא מוכן לקבל אל תוכו הכרות פנימיות מעולם הרוחני האצור בחביון עז הנשמה בעצמה, ואף שגם לרוח כזה להועיל תהי' ההרחבה של ההכרות החיצוניות, אבל לא אלה יהיו מקור החיים לאשרה והגדלת יפעתה. וכפי החילוק שבין שתי אלה המערכות הנשמתיות מחולקים המה הכשרונות אשר חנן יוצר רוח האדם בקרבו לכל אחד מבני האדם איך להגיע למרומי תעודתו. האיש הדורש עבור השלמתו הרוחנית הגבוהה השכלה מוחשית רחבה, אצורים בקרב נפשו כשרונות כאלה אשר יוכל על ידם לקנות בהרחבה את הידיעות הללו אשר מהן תוקח לו תמצית חיי נשמתו. ואשר מעמד רוחו הוא מפולש ביחוד אל ההשכלות הפנימיות בדרך ישרה לו הכשרון עז לקראת השירה הפנימית האלהית בעצמה ולקראת החכמה היושבת בחביון עז ממעל לכל ההשקפות המוחשיות וקניניהן. ועל כן האיש אשר לו חולק הכשרון לרכוש לו את ההשכלה המוחשית בסדרי ההויה ובנין המציאות מזה הוא מוכרח לתור לו מזון למצב רוחני אמיץ לחיי נשמתו למען על ידי ההרחבה של ההשקפות החיצוניות יפתחו לו שערי אורה בתוכיות נשמתו להיות מואר בנועם ד', אבל אם זה בעל הכשרון לא ישתמש בכשרונו וישליך אחרי גיוו את הכנתו ועיניו לא ישוטטו לתור את מרחבי ההויה וסדריה אשר הוא מוכן להקשיב מהם קול שדי אז רוחו ישפל ואור נשמתו כהה יכהה וירד במורד הרבה מאד באין מעמד גם לרוחו פנימה כי הוא זקוק למזון הנלקח ע"י כשרונו דוקא, וכיון שהוא יודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל לא יביטו, במוחש, בהשקפה שטחית של הרחבת החושים, ובשביל כך "ומעשה ידיו לא ראו" מצד הסתכלות הפנימית הנולדת באלה האנשים דוקא ע"י התולדה של השביעה החיצונית המחומשת בההכרה החושית המביאה את אור ד' אל הנשמה פנימה. ומזה עוד למדנו שלא הכשרון לבדו והידיעה אשר פעם אחת נצברה תעודד את הרוח ותביא את האושר הרוחני, כ"א השימוש התמידי בחידוש הרוח ע"י הזרחת אור הדעת בפועל בקרבו. והיודע לחשוב בתקופות ומזלות, כמה שמפותחת תהיה ידיעתו, לא תביאהו לידי ערך נעלה כ"א כשיחשוב וישתמש בכשרונו לחדש את ציורי המדע ברוחו פנימה תמיד. אבל כשאינו חושב, ישקע אור הרוח ותשפל הנשמה אע"פ שצפונות יהיו בה הידיעות, ערכן החי הפועל, יאבד מהן וכיון שאת פועל ד' לא יביטו, שוב מעשה ידיו לא ראו. והרגש החי יאסף אורו מחסרון רוח חיים המפכה תמיד בחידוש ע"י שימוש התחדשות ההכרות והעמדתן לעיני הרוח חיים בכל יום תמיד חדשים לבקרים רבה אמונתך.