עין איה על שבת ו קיד

[חמרא וחיי לפום רבנן - אין בו משום דרכי האמורי]. מעשה (בר"ג) [] שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרי לפום רבנן ולפום תלמידיהון.

השמחה מתחברת היא עם היין, "ויין ישמח לבב אנוש". שמחת הנפש הרוחנית היא עטרת האמת של חכמים. לא איזה דבר מיוחד גורם לחכמים העומדים ברום המעלה להיות שמחים, לא איזו פעולה מיוחדת ולא איזה לימוד מיוחד, כי שמחת עולם היא על ראשם. השמחה האלוקית בעצמה היא שורש נשמתם, היא גבוהה מעל כל החיים כולם, החיים הרוחניים והמעשיים נוטלים הם ממנה להם את זיום והשפעתם מקרני אורה. החכמים היחושם העצמי, לולא היו מוכרחים להיות מקושרים (על) [] החיים הבינוניים של תלמידיהם, שהם צריכים להצעידם לאטם צעד לצעד, הנם עולים ברומי השמחה האלוקית העומדת ממעל להחיים, ורואים בקרבה המון עושר לאין חקר, פרטים מרובי גוונים לאין תכלית, ומחיל אל חיל ילכו תמיד, וחדוה על חדוה תרוממם סלה. השמחה היא להם מקור החיים, ומאור הרחבתה ימלאו החיים קודש ודעת, תם ואמת, יושר וצדק. על כל כוס וכוס של סעודת קודש אשר רוח אל שפוכה עליה, ראוי להאמר חמרא וחיי לפום רבנן. שמחת היין המתנסך כניסוך המזבח בקדושה עליונה, משפעת היא בעצמותה על החיים לתן להם את שמם הראוי להם. אמנם העולים במעלות הקודש, המתחנכים לבא אל הטרקלין אשר אור ד' זרוע שמה, צריכים הם לקדש את חייהם בלימודים, במעשים בתחילה, מתוך כל ניצוץ אור המתגלה בכל מצוה ובכל לימוד ישאבו מים בששון. החיים נותנים להם, אחר שיגיעו לתעודתם, לבא אל שמחתם האמיתית, חיי וחמרי לפום רבנן ולפום תלמידיהון, ובגלל הקישור אל התלמידים, צועדים לפעמים גם אנשי המעלה הענקיים, גם הם את הצעדים המדודים הללו, "בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל", "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".