עין איה על שבת ו צד

צד. אתריך ביך, זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פריא ולא רביא. ההתפשטות במקום, היא מתיחשת אל האיכות הרוחני(ו)ת השולחת לא את החומריות והכמותיות כ"א את כל הפועל ממקומו לכל המקומות הרחוקים. והדבר מיוסד מכח נטיית הטוב העליון, ש(ה)חפץ לכנס הכל למען הטוב לכל ולרומם את הכל להמטרה היותר עליונה שבמציאות. אבל הרע שבפנימיותו הוא חפץ רק איבוד והשחתה, ואין בו יסוד של קיום כ"א לעצמו בשביל אהבת עצמו העורת והרשעה, איך זה יוכל להיות מתפשט. על כן תכונתה הרעה של כמיות חומריות זו, להשאר במקומה ומצבה המבוצר לה, וכשם שאין לה יחש של התפשטות במקום כך אין לה יחש של התפשטות של זמן ושל דורות, ואל אחר אסתריס ולא עביד פירין, ולא ישא דור מדור את פרי רוחו ואת שרשי נטיותיו להפרותם. כי המקרים הרעים המתילדים בתכונת הרע עוצרים את כח הפרייתו להיות הולך ומתפשט לדורות, כי עד מהרה יראה הדור הבא כי שקר נחלו האבות אשר רדפו רוח וכלו ימיהם בכמות החמריות וגסות החושים לבדם. ולבד המקרים שהם דומים לעוצר הלדה של הקלוט, שמינו ראוי ללידה בתולדתו אלא שנקלט כח יצירתו בקרבו, אלא גם תכונה שלילית קבועה להתרבות והפריה נמצאת בקרב הרע פנימה, כי זולת אהבת עצמו המתגברת בקרבו, הלא נטיית האיבוד וההשחתה קבועה בו, ואיך יוכשר להיות נוטה להפריה והקמת שם ושארית. ע"כ תכרת אחרית רשעים, כי סוף כל סוף תגלה עצמות נטייתם הממארת ובדור אחר ימח שמם, ומום מניעת ההפריה קבוע בקרבו, לבד המקרים המתקבצים לעזור על ההירוס, כפרדה דלא פריא ולא רביא. ובתוך הגויה היחידה, כשההתקבצות של הנטיות הרעות מתחברת לצורה מבאישה, הולכת המחלה ומתחלשת, והרע נדווה בלא השארת רושם, ע"י אור חסד עליון אשר שם חק וגבול לכח ההפסד ע"פ עצמת חק נטייתו הפנימית, שלא יפרה וירבה, ולא יעזוב בקרב הגוף תכונה דומה לאותה התכונה של הרע שחלקיו נדחו. כמו שהדבר נוהג בנשמות הטובות והבריאות שנשאר רישומן תמיד גם אחרי עברן, מפני שהחיים, הבריאות, מפכים הם מהטוב הכללי הנשאב משורש חיי החיים הכולל את כל בטובו ומעלה את הכל בפארו והדרו.