עין איה על שבת ו פט

פט. וכמה דחמיתיה אישתא לתנניה מישאל ועזריה וערקת מן קדמוהי כן תחמיניה אישתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי. הצורה האנושית המשוכללת בעז אלהים אשר בקרבה הכוללת את הגבורה השלמה בחיבור הענוה הטהורה היא מבססת את אור האלהי על האיש הבא למדה זו. אור ד' החופף עליו נותן לו עז וחיים. כל מהרס ומחריב לא יוכל לפגע בו כי חייו הנם המשך אחד מחי העולמים הממשיך חיי המציאות כולה בשביל ההשלמה היותר עליונה של רוח האדם. כשמתקרב האדם לשלמות צורתו זאת כשהיא במעלה היותר שלמה יכרעו לפניו איתני הטבע וחקיו, והאש המכלה ושורפת מוכרחת להיות נסוגה אחור מפני הכח היותר אדיר ממנה, השואף קיום וחיים מלאים המחושים בגבורת חיי החיים ב"ה. ע"כ ברחה האש ותסוג אחור מקָדָם חנניה מישאל ועזריה, ואש של גבוה, אשו של גבריאל דחתה את האש ההדיוט, וכל מלא החיים שלהם במילואם בלא שום שינוי מן הרבנות והגדולה, כולו דחף את כח האש מתוקף התפקיד הנשא של רוח ד' החי בקרבם וכן בכל מדה לפי ערכה לפי ההשתלמות האצורה בנפשו של אדם ע"פ יסוד שיווי המשקל של העז והענוה יבוסס כח חייו באופן המגרש כל מחריב אפילו אחרי אשר החל להכות איזה שורש ולהרחיב ענפיו. ההתגברות של הרצון ותוקף החיים, המסערת את הגוף והנשמה, תראה כח כביר ממולא בקדושת החיים ובכל עז ימלא אהבתו על יסוד החסידות הרעננה. וכח המכלה של חם ההורס, הבלתי מסודר בסדר של חכמה וקדושת אמת, ינוס ויתרחק מכחה של הארה אלהית זאת המקפלת בקרבה את כל חמדת החיים וכל סערת הרצון ומעלתו לאושר זמני ונצחי המתאימים יחד. הרס החיים ע"י תבערת חום זר של אש נכריה בא תמיד מפני הנטיה למקסם הכזב של חיצוניות החיים. הענוה - ממולאה בטובה בפנימיות החיים הנותנת קצב ומשקל לכל נטיה. אותו התפקיד של הגברת כח חיצוניות החיים, הוא מה שקבלה עליה האליליות מעודה, שרצתה להרים ראש ע"י צלמו של נבוכדנצר אשר גאה לבו להשחית יסוד ההכרה העליונה של הצד הפנימי של החיים, השוקל את ערכם האמיתי. זה היה כחם של חנניה מישאל ועזריה אשר עז להם בשם ד' להרים את הדגל של הצד האמיתי והפנימי שבחיים, שאור ד' ואמתת אחדות ד' העליונה מתגלה על פיו, ע"כ ברחה אותה האש השורפת אשר זה כחה להרוס ולאכול את כל מפני האש הפנימית המחממת ומאירה בגבורת אל, המחיה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, "ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר".