עין איה על שבת ו פה

פה. יומא קמא ליחדוק ביה פורתא ולימא "וירא מלאך ד' אליו", למחר ליחדוק ביה פורתא ולימא "ויאמר משה אסורה נא ואראה', למחר ליחדוק ביה פורתא ולימא "וירא ד' כי סר לראות". הרושם שהרצון האדיר הנובע מתנועת הנפש האנושית המלאה כח נמרץ ושטף של חיים מוכרח הוא חוקק את [ה]רושם שלו ביסוד הרגשת הענוה ושפלות הרוח, שהתנועה הזאת בעצמה של שפלות הנפש, לא תהיה תנועה ממיתה ומעכבת את מהלך החיים הנפשיים, אלא תנועה בריאה וחזקה, שדרכה היא שלטון המשפט והיושר - ע"פ השקפת מטרת החיים - על כל כחות הגוף והנפש. אמנם לא בלא חינוך והדרגה יבא האדם לידי המצב הנעלה הזה, ביחוד אחרי שכבר נתפרצו כחותיו ע"פ דרך של שטף החיים עד שהמוקד של שבירת הסדרים אחז בעצמיו. כי ראשית המעמד המביא לידי שיווי המשקל המחובר עם עז החיים והדרגת הענוה, היא ההסתכלות בעצם המראה, החזיון המתגלה בלב פנימה מיסוד קדושתן של ישראל, הבא מכחם של ארחות חיים של תורה – (ש)גבורת החיים ואש להבתם - עם נמיכת הרוח וסבל החוק והמשפט המודד ומשער כל רגש וכל נטיה טבעית על פי גבולה הנכון, הבא משורש כחו של משה רבינו, - מקור הענוה האנושית, - ושורש גבורתו ועז חילו המעטרת את ישראל בתפארת גבורה וענוה בחוברת המתבטאת יפה במאמר וירא מלאך ד' אליו. התנועה השניה, הממלאת כבר את ההסכמה להרצון המעשי, לסול לו אורח חיים ע"פ אותו המשקל הנהדר, זאת היא החקיקה השניה, שהיא מתמלאת משורש התנועה השניה של ההסכמה השרשית של "ויאמר [משה] אסורה נא ואראה". איך מתאחדים - במהלך של חיים - שני אלה ביחד, עז החיים הבא בכח אישי חוצב להבות עם נמיכת הרוח ושלטון הנפש על כחותיה וכל נטיות גופה היותר סוערות. המהלך השלישי הוא אותו החותם כבר את מטרתו כי ירצה ד' דרכו וכי כבר מוכן הוא לעזרה עליונה לשום לו קו נכון לדרכי חייו, ועז גבורתם לא יפחת, המושכת חילה לכל ישראל מההכשר הנעלה של העז והענוה ביסוד כח נשמתו של רועה נאמן אשר איחד גבורת גופו ועז רוחו, גדולת שטף חייו, עם הענוה ושלטון הצדק על עצמו בדרך היותר נעלה, המביא מרפא, כמו לנפש ולעולם, ג"כ לכל מחלה פרטית ביסודה, ומהפך את התבערה הבלתי מסודרת לכח חיים פורה מתוקן ומקובל המישר דרך לעולמי עד ומביא רפואה לעולם.