עין איה על שבת ו פא

תנן, ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק, ותניא אידך, פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר. תנאי היא. היחיד אע"פ שהוא קשור להציבור, וזוהי מעלתו ויתרונו, מ"מ יש בתוך קישור זה ג"כ חסרון וחלישות חיל לגבי יתרונות פרטיים שעולה בהם היחיד ממעל להציבור. על כן לא נפלאת היא, אם ימצא לנו דרך כזה, שראוי מצדו לשחרר את היחיד בהנהגתו הפרטית, במקום שאין יד הציבור מצויה שם וקישורו אינו בולט, מאותן המאסרים שאינם מיוחדים לציבור מצד המעלה שלו, כ"א מצד הכח הבינוני שכל ציבור עומד בו, כי לא יוכל הכלל לעלות למעלת היחידיות. ויש לפי זה פנים לדבר, שציורי מראית עין של הציבור יהיו מבוססים לפעמים לא על יסוד עצם רע והכיעור שיש באיזה מעשה, כ"א על יסוד רפיון הרוח של הכלל, שאינו יודע להבחין בין פרט לפרט, בין מה שהוא כעור לעצמו אחרי הבחינה המדוייקת, ובין מה שרק הטעות ההמונית תוכל להחזיקו לכעור, גם אם באמת הוא נקי מכל דופי. ובכאלה יש מקום לחילוקים ופלגות של דיעות במדת הדברים, עד שהענין בא לידי מחלוקת, שכל דעה יש לה יסוד בעצמה, אבל בכללות הדבר, תנאי היא.