עין איה על שבת ו ע

<< · עין איה על שבת · ו · ע · >>

(שבת סג:): "אמר רב הונא, מ"ד שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורתיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, עד כאן דברי יצה"ר, מכאן ואילך דברי יצר טוב".

עז החיים הגופניים, חדות הנפש המתאמת עם סערת הרוח הצוהל לקראת כל חמדת לב בחיי הרוח וחיי החומר, הנן מוכרחות להמצא באדם, כדי שיהיה טיבו ואופיו שלם. הנטיות הטבעיות, כשהן בעינן ובמילואן אינן מבחינות בקרבן בין טוב לרע, בין יושר לעול, בין איסור להיתר, על כן צריכות הן למאסר מוסרי של השכל והתורה, הבא מחשבון ודעת המסמן את הנטיות על גבולן. על כן אין זה מצב הנעלה שבנפש האדם, שיהיו נטיות החיים הטבעיים בכל מילוי חסנם וסערת רוחם ניטלות ממנו, כי אז תהיה הוייתו לקויה ופגומה, אלא האדם צריך להיות מבונה ע"פ טבעו החסון, מלא הרגשות טבעיות בכל נטיותיהן, ואותו החסרון שיש בההרגשות הללו, שאין המשקל המוסרי קבוע בתוכן, זה צריך שישלים ע"פ הדרכה של חכמה, ע"פ השפעת קדושה ומוסר השכל. טענותיו של היצה"ר צריכות להמצא בקרב הלב, ודברי יצר הטוב, יסוד כח השופט המלא חשבון, צריך להיות תמיד מתלוה עמהם, ובתוך הנפש המלאה צריכים להיות מוארים דברי יצה"ר מצד יסודם הטבעי, ודברי יצה"ט מאירים להם את הדרך אשר בה ידרכו, אשר דוקא בהאגדם יחד יהיה האדם חי ופועל, ופעולתו תהיה לטובה, כי גם אויבו ישלים אתו - זה יצה"ר._

<< · עין איה על שבת · ו · ע · >>