עין איה על שבת ו נב

(שבת סג.): "א"ר ירמי' אר"א, שני ת"ח המחדדין זה לזה בהלכה, הקב"ה מצליח להם, שנאמר והדרך, אל תקרי והדרך אלא וחדדך".
היפה עם הטוב יזדמן שיהיה סותר זה את זה, עד שימצא מה שהוא יפה ואינו טוב ומה שהוא טוב ואינו יפה. וכמו במציאות החמרית כן הוא במציאות הרוחנית, שהטוב שבשכל הוא האמת שבו, והיפה שבו הוא החידוד שבו, אינם מתלכדים לפעמים. אבל במקום שהיפה עם הטוב הוא מאוחד, אז באמת כ"א מחזק את כח חבירו מצד עצמיות כפילת הטוב, אם לא יגרע הערך ע"י סבות של קלקול שהיפה יוכל לסבב מפני מה שהוא ענין חיצוני, שיוכל לגרום היסח דעה מהטוב הפנימי והעצמי. היופי הרוחני כשהוא מחובר אל הטוב שבו, אל האמת, הוא עוד יותר חלק מהאמת עצמו, עד שהאמת הפנימית מתברכת על ידו, ולפעמים רבות ע"י הטיסה היותר מהירה ורחוקה מתבררת האמת היותר בטוחה וקרובה, מה שאין הפשטות הנמוכה יכולה להגיע לה. האמצעי היותר טוב, שהטיסה המחשבית כשהיא מתרחבת ומתהדרת בהיופי שיש בהרכבותיה החמודות לא תצא מחוג האמת, הוא ההתחברות של שני כחות רוחניים, שאע"פ []המעופה הרעיונית מתגברת ע"י הכפלת האורה השכלית, אבל דוקא במה שיש לכל אחד צד השקפה מיוחד, שומר הוא את גבולו של חבירו שלא ילך הלאה מחוג האמת הפנימית. ובזה אנחנו מוצאים שההדר של הגבורה הרוחנית הוא היופי המסודר המשובץ ברעיונות שהם מרהיבים את הנפש ביופי הברק של חידודם, יש בהם הצלחה פנימית ממקור האלהי שחותמו אמת,  והקב"ה מצליח להם . שלא יאמר אדם שדרישת האמת תובעת דוקא רעיונות נמוכים, שאין בהם אור וחיים של שמחה והרחבת הדעה, שאע"פ שהרבה מן האמת יש ג"כ אצור במה שהוא פשוט, והלב האוהב אמת מרגיש את היופי הגדול שיש בפשטות היותר קלה וקצרה, מ"מ אין לכחד ג"כ את מילוי החיים הנמצא בעצות מרחוק, ובמערכה של הגיונות מלאים חידוד, שכשהם באים במשקל הראוי מתגלה בהם אמת גדולה, מקושטת בגוונים מאירים ומרהיבים, שההצלחה האלהית הרוחנית גנוזה שמה._
<< · עין איה על שבת · ו · נב · >>