עין איה על שבת ה עד

(שבת נו:): "אלא מעתה "אז יבנה יהושע מזבח לד'", שבקש לבנות ולא בנה, אלא דבנה, ה"נ דבנה".

ישנם דברים שעיקר פעולתם היא רק הענין המעשי שבהם, והמחשבה אינה מוצאת בהם מקום מצד עצמה כ"א באותה המדה שהיא נדרשת להוציא את המעשה אל הפועל, וישנם דברים אחרים, שהרעיון והמחשבה שלהם הוא ג"כ חטיבה בפ"ע, ורשומו ניכר בין לטוב בין להפכו. כשנבא לדבר בענינים שאנחנו חפצים להבליט את הערך שיש להתגברות הרוח ונטייתו ברעיון, בהיותו מצורף לידי מעשה, נשתמש בלשון עתיד המורה ג"כ על העבר, בתור הצגת הענין ג"כ בצורתו העיונית קודם שנתגלם למעשה, נמצא שנרויח מזה להכניס בתוך המרכז את הערך של המחשבה, אבל לא לשלול ע"י את המעשה. בבנין יהושע את המזבח בהר עיבל, כונתנו לספר ג"כ את הכנתו ועז רוחו לכוין אל קישור העומד לדורות עולמים ע"י קבלת התורה באלה ובשבועה ע"י בנין המזבח אז, ועם זה המעשה כלול בו. וה"נ, אם שודאי יש ערך גדול אל הבקשה שבקש לבנות במה, בין בפעולתה עליו בעצמו, בין בפעולה הכללית להרע ולהיטיב שיש בה, אבל מ"מ לא נוכל לסלק מזה את המעשה לגמרי, כ"א למצא את הערך המיוחד שיש כאן אל המחשבה.

<< · עין איה על שבת · ה · עד · >>