עין איה על שבת ה ע

(שבת נו:): "א"ר יהודה א"ר, אלמלי קבל דוד לה"ר, לא נחלקה מלכות ב"ד, ולא עבדו ישראל ע"ז, ולא גלינו מארצנו".

התכלית העליונה המקיפה את כל האמצעיים המובילים אליו, בתכונתם של ישראל, בכח אור הנשמה האלהית השורה בקרבם, "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים

הוא החותם הגדול של האחדות, החובקת את כל צדדי החיים השלמים והמאירים בכל גווניהם המתחלפים והנראים כמתנגדים וסותרים זה לזה, הכל בחטיבה אחת מכח האור של האחדות העליונה המאירה עליהם, "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ

ע"כ, כל מה שהוא מיוחד בשלמות הצורה והכשרון המוסרי והמדעי, המתלוה לטובה של כל הנהגה וכל סדר, אע"פ שכפי הנהוג בכל עם שיש להם אופי מוגבל וקבוע, וכל עיקר הוייתם תלוי הוא ביסוד צמצומם זה, והתיחדותם ההעדרית לעומת דברים אפילו טובים שבסגולת אומה אחרת, "לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו"  , "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"  , ע"כ בשורש נשמת מלכות הקיימת לעד, מלכות ב"ד, הוכן הכל. אמנם ההכשר להתנגדות של איזה כח (על) [] הטוב הכללי, שנמצא כפתחו של מחט ויצא אל הפועל בראשית השורש, גרם שיתרחב אח"כ. התכסיס הזה, של קושי ההתכללות של פרטים רבים שונים וחלוקים לאחדות עליונה חטובה ומתאמת, והולכת למעלה למעלה בקודש, זה גרם החילוק הראשי של חלוקת המלוכה. התקטנות הכחות גרמה עוד, שתחת אשר כל כשרון, כל שלמות, כל רגש טוב ונעים, כל רעיון מחיה משמח ומרטיב את כל רוח ונפש, בין בחיי הזמן בין בחיי הנצח, בין בחיי הפרט בין בחיי הכלל, כל מה שהוא מאיר ומפאר, כל מה שיש בו אהבה, תפארת, חן וכבוד, עז וגבורה, הכל נכלל ונשאב ממקור החיים, מעבודת ד' אחד. כיון שהוקטנו הכחות ולא יכלה ההרחבה העליונה של גדולת הנשמה הישראלית הפנימית להרחיב את כחותיה העליונים כפי עצמות סגולתה, והחפץ הגדול נטוע הוא באומה אל הכל, אל ריבוי פרטים של אורות חיים, שרק בהתרחבות הגדולה של האמת העליונה של אורן של ישראל היא מתגלה באחדותה העליונה, ממקור חיי החיים ב"ה, "דודי צח ואדום דגול מרבבה"  . אבל כיון שנחלקה התיומת, התחיל יצרא דע"ז למצא מקום, זה הקלקול גרם באמת שכ"כ הוקלשו הכחות ונפלו, כ"כ נתקלקלו הנפשות שהוכנו להיות במעלה כ"כ רמה ועליונה, כ"כ מקיפה וכוללת, עד שבעמידת האומה על מכונה לא תוכל להרפא, והוכרחה להגלות מארצה, להתפרד בין עמים רבים וממלכות שונות, להפעיל את כולם באורה, ולשאוב מכולם את פרטי אורותם. ורק אחרי נסיון כביר וארוך תבא אל מטרתה, להכיר שכל הכינוס שתמצא ידה, בין ע"י עצמה, בין ע"י פעולתה על אחרים, בין ע"י פעולות אחרים עליה, הכל נובע הוא ממקור קרן ישעה, ותשוב באהבה אל אישה הראשון. אבל אלמלי קבל דוד לה"ר, ולא היה שום מקום התרחבות למניעת התאמה של כל מה שבפנים וכ"מ שבחוץ להיות מתאחד ונכלל, חי ומתענף, לטובה ולברכה, לשם ולתפארת, לא נחלקה מלכות ב"ד , הלאומיות החולית והמקודשת היתה מאוחדת בברכה כלולה בתוכה פנימה, והמון הנטיות הרעיונות וגווני החיים היו מתרחבים ברחבה ממקור האחדות העליונה, ולא עבדו ישראל

ע"ז . וכל מה שהוא טוב ונשא בכל עם ולשון היה צץ ופורח בישראל ממקורו השופע על אדמת הקודש, ולא גלינו מארצנו , ו"אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלהיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל ד' ואל טובו, באחרית הימים"  


ע שמות כט, מה.  מנחה של שבת.  ירמיה י, טז.  דברים לב, ח.  שיר השירים ה, י.  הושע ג, ה.