עין איה על שבת ה סד

(שבת נו.): "אמר רב, כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה, דכתיב "רק בדבר אוריה החתי"".

ישנם שני אופנים שבהם אנחנו מעריכים את האדם ע"פ מעשיו הנגלים לפנינו. ע"פ רוב יהיה המעשה, אפילו הפרטי, לא ללמד על עצמו כ"א להורות לנו את טיבו של האיש העושה וערכו. אמנם יש ג"כ במציאות, שיגלו לפנינו מעשים מאיש אחד, והם אינם קשורים כלל בעצם אופיו ותכונתו כ"א הנם תולדות חיצוניות, מסיבות שונות שגרמו שיצא מעשה כזה מתחת ידו ולא רוחו ומדרגת מוסרו, וזה מזדמן בין במעשים טובים בין במעשים רעים. אמנם לדון ע"ז, להחליט שאיש שמתגלה ממנו מעשה אין לו יחש עצמי, צריך השקפה עמוקה בערכו של האיש מצדדים שונים אחרים, ולאחר העמקה מקפת אז נוכל להחליט אם נמצא מעשה שאין לו קשר ישר עם תכונתו, שהוא ענין בודד שלא נמצא לו הערכה עם ערכו הכללי של האיש. ובזה העיד רב על דוד, שכאשר נתבונן היטב בכל דרכיו, מעלליו ותכונותיו, לא נמצא לו תכונה קיימת הגורמת ענין זה, כ"א הוא דבר נבדל לעצמו, ואין לו קשר עם שארי תכונות חייו וערך מצבו הנפשי, ו לא משכחת [] בר מדאוריה , בתור חזיון יוצא מן הכלל שנאמר " רק בדבר אוריה" .

<< · עין איה על שבת · ה · סד · >>