עין איה על שבת ה לט

(שבת נה:): "שנאמר "יען לא האמנתם בי", הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם".

החילוף במעמדים וצורות של החיים, ראוי להכיר בתור השלמה טובה ועצם טיבו של צביון החיים המלאים. ע"כ, החילופים בין עולם לעולם, בין מעמד חיים גרוע ופחות בערכו למעמד של חיים עליון ונשגב ונעלה ממנו, ראויים להיות הולכים בשלשלת החיים תמיד בצדדיהם היותר מעולים, כי העמידה על מעמד אחד ותוכן אחד פרטי - במהלך ההתעלות שאין לה סוף, - לא תוכל לעולם להחשב להצלחה. אבל בלא קלקול של איזה חטא, יהיה זה המעבר כולו נאה ומקובל, באין שום פגע וצד ירידה והחשכה לשום צד מצדדי החיים, לא הפנימיים ולא החיצוניים, כ"א שיש עליו תכנית מלאה של שמחה, של חופש ופטור, של עול שכבר מלא את חובתו, ואז איננו כלל נערך למיתה, לא מצד פנימיות החיים ולא מצד חיצוניותם, כ"א פטור מן העולם, עזיבת העול של אלה המצבים שבמין החיים שכבר עשו את פעולתם בשלימותם. ע"כ, לא חליפת המצב היא תצטרך אל החטא, כ"א אותה החליפה המתיחסת באיזה אופן לשם מיתה, הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם להפטר מן העולם . ובהגעת הזמן כבר היה בא מצב של התעלות שלמה, שאין עמה שום חסרון ושום הפרה של איזה צד מצדדי מילוי החיים, כ"א חופש ופטור מן העולם בהרגשה והכרה שלמה ומקפת מכל הצדדים, להתעלות של כל חלקי החיים וכל כללותם לעולם יותר נשא ויותר מרומם, שאינו ראוי בשום אופן שישא עליו שם מיתה. ואותו הערפל הדק, שעל ידו הותר שם מיתה להקרא על אופן עליית החיים של השלמים הק[ד]ושים הללו, זה גרם החטא הדק, שלפי ערכם נחשב לחטא, "ונוקם על עלילותם" , "וסביביו נשערה מאד" . לט. . מלה זו מסופקת בכתי"ק. . תהילים צט, ח. . שם נ, ג.

<< · עין איה על שבת · ה · לט · >>