עין איה על שבת ד ד

ירידת העולם גרמה שרק בהתגברות על מכשולים יבוא העולם למגמתו.

(שבת מט:): "אמר ליה רבי חנינא בר חמא, כנגד עבודות המשכן."

מנוחת השבת וקדושתו, שהיא אות ברכה וקדושה לעולם, באשר מוצאו הוא מקדם, מאת אדון כל ברוך הוא, השלם בתכלית, אם כן בודאי תעודת מציאותו היא שלמה בתכלית. וכאשר הנקודה הראשית שבמציאות היא נקודת הקדושה, מרכז החיים של כל המצוי, חי הדעה והוד האמת, על כן זאת היא מגמת התעודה העליונה, שהתכלית העליון של כל המעשים יהיה גמור ומוכן, לא יצטרך למלאכה והכנה, הבאה מתוך חסרון ההתפתחות ומניעת השלמות. על כן, בראשית קביעות מרכז הקדושה המקומית בישראל, היתה נדרשת המלאכה לכל סעיפיה, כי ירידת העולם גרם כך, שמבלעדי הנצחון שבא על ידי ההתגברות על המכשולים האורבים להשחית את החיים העליונים, חיי הקדושה וקרבת אלהים, שהוא היסוד התכליתי שבמציאות, לא יוכל הכלל לבוא למגמתו. אמנם השבת ירוממנו לרוממות העתיד, ליום שכולו שבת^[1], שלא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לדעת את ד', כי כולם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם^[2]. אם כן, מכונת היא השביתה לעומת המלאכות כולן אשר שמשו במשכן, כנגד עבודות המשכן.

1. סוף מסכת תמיד. סנהדרין צז, א.
2. על פי ירמיהו לא, לג.

<< · עין איה על שבת · ד · ד · >>