עין איה על שבת ב רפז

(שבת לד.): "אמר איכא אינש דידע דאיתחזק הכא טהרה, א"ל ההוא סבא כאן קצץ בן זכאי תורמסי תרומה".

כשחוזר האור האלהי להאיר בדור ע"י איש מורם מעם שבחר בו ד' להיות לאור עולם להחזיר עטרה ליושנה, תחילת מעשהו תהיה להחזיר את המצב אשר ירד במשך דורות קרובים, מצד חסרון השפעה והעלמת האור, ואח"כ יוכלו הדורות הבאים להתעלות עוד יותר, אם תמצא להם זכות להיות מוארים באור ד' כראוי. ע"כ כאשר המסיבות של התרבות הספיקות הנן עומדות לפי אותו הערך של ההחשכה הפנימית שלהשלמתם צריך דוקא התרחבות העסקים המעשיים בכל גדרי התורה בפועל גם מצד התולדות המסופקות, ע"כ צריך לשקול תחילה כמה ארוכה היא הירידה הזאת, אם זה מקרוב, כימי דור אחד עמד העם על מצב יותר -נשגב, באופן שלא היה צריך להשלמת הצד המסופק ותולדותיו קרוב הדבר להגיעהו עוד הפעם על מצבו באין צורך לענן הספק לסוכך עליו. והנה העיד הסבא שעיניו ראו שהיתה כאן טהרה מבוררת באין ספק. למדנו מזה שרק פרי ירידת הדור הקרוב גרם להצריך הספק ותולדותיו. ע"כ יוכל ג"כ הצדי הראשון של ההארה האלהית, להביא את הדור במצב עילוי כזה, שלא יהיה לו עוד צורך בסעיפי הספק להרבות המעשה התורי, כי יתרחב לבבו באורה של תורה, להרחיב צעדיו בדרכים הודאיים, ובאור הפנימי המצורף עמהם. ע"כ בא הזמן ג"כ בפועל כפי תנאי הבירור הצריכים למעשה להוציא לאור תעלומה, למעט עכ"פ צערא דכהני.

<< · עין איה על שבת · ב · רפז · >>