עין איה על שבת ב רנח

(שבת דף עמוד): "ש"מ אף על לה"ר קאמר ש"מ".

בהיותו מדבר ע"ד האכילה של דברים שאינם מתוקנים מצד הנקודה של אבידת הרגש שיש בזה, בציורם של דברים טמאים הראוי להם, הנה אין חטא לה"ר, הבא מירידת רגש הכרת הנשגב שיש בכח הדיבור ומעלתו העליונה, נפרד מחטא המעשרות, והנם נערכים בדרך סבה ומסובב. כי הגסות החומריות המביאה להשתמש במעולה שבכחות הנפש האנושית לתכלית היותר נבזה ונמאסת, היא עצמה מורידה עוד יותר את האדם עד כדי הריסת הברית היותר מרוממת ועליונה. אבל צריך איזה סכום הגון של מחשבות נעלות ורגשי קודש מאירים, איך להרגישו ולהתקרב לשמירתו בלב נאמן ואהבת אומן. וכל שיתעלה האדם ביותר בזהירות המצות המיוחסות להמוסר הפרטי והקרוב, כלה" ר, יתעלה יותר לקדושת השמירה הכוללת הנעוצה בדברים שיסודם בחיי האומה בכללותה, כתיקון המעשרות, לברית עולם.