עין איה על שבת ב רא

(שבת דף עמוד): "תניא ר" י אומר שלשה כדקי מיתה נבראו באשה, וא"ל שלשה דכקי מיתה, נדה חלה והדלקת הנר, חדא כר"א וחדא כרננן".

האדם נברא עם מגרעותיו הטבעיות וע"ז ישנם עמו, מוכנים בעצם טבעו, מקומות המעדה ושבר, שירפאו בהתעלותו במצב מוסר וצדק הגון, ויפותחו לרעה כשישחית דרכיו. אלה המה הבדקים שהוכנו בתחלה, רפיונות ועלולים, שהמיתה יכולה לבא על ידם. ובאשה, הלידה עם כל המון הסכנות הכרוכות בעקבה, נועדו להוביל את המין האנושי להשלמתו הטובה, ע"י ריכוך הלב ויראת ד' המתלקטת מכל מחזות החיים עם כל המהומה שבהם, שישכיל האדם על ידם שהטוב האמיתי הוא העז באלהים, מעשים טובים ומדות טובות, ואהבת ד' ודרכיו על כולם. התמותה של היולדות היא תוצאת הבדקים הטבעיים שנועדו בתחילה לתכליתם, להנצל מהם באופן הטוב ולפול בשחיתותם באופן המקולקל. אמנם המיתה הילדותיתי לא נועדה כלל בתחילת היצירה, אמנם רפיון האשה גורם לה הכנה כזאת שיוכלו להדבק בה חלאים כאלה שממהרים מיתתה בילדותה. ואפשרות הדבקים הללו נועדו ג"כ בשביל המטרה המוסרית של קדושת הרגש שמוטל על האשה, שצריך לזה זיכוך יותר מרובה ומוסר עמוק ורשום, יותר גדול מזיכוך השכל. שהרגש הוא כח גופני סמוך למעשה, שכל אלה ההכנות המרככות אותו דרושות לו להעמידו על שלמות פעולתו הרצויה. והמגמה העקרית הדרושה מחיי האדם היא ההשתלמות הרוחנית, שתהי' חובקת בקרבה את כל יתר הדברים המשלימים את החיים. ע"כ ראויים הם החלק היותר גדול ממראות החיים, להפתר ע"י הכרת מהלך זיכוך הרוח האנושי וטהרתו לכל צדדיו המרובים, שבחיי האשה נכנסת בעם קדוש במושגים הקבועים של אותו צביון החיים הנמשך לטוב ולהפכו, לפי ערך יחש השמירה בנדה חלה והדלקת הנר, שמאלה יסתעפו יתר המון הפרטים המוסריים והסגנונים הרבים המיוחדים לאשה הישראלית בחייה, ביחושה לעצמה, למשפחתה ולכלל האומה. מקור ההתיחסות לעצמה יקושר בבדקים העצמים לה, ומקור ההתיחסות של הסביבה, המשפחה והכלל, יהיה נקשר בדבקים המושפעים מקשר של יחושים שונים. חדא כר" א וחדא כרבנן.