עין איה על שבת ב קעב

(שבת דף עמוד): "רכי מימון ור"א הוו יתכי, חליף ואזיל רכ יעקכ נר אחא, א" ל חד לחבריה ניקום מקמיה דגכר דדחיל חטאין הוא".

עצם הקימה בפני ת"ח ואנשי מעלה, היא מעדנת את הנפש להרגילה שהציור השלם יביא אותה לידי פעולה והתעוררות, שעי"ז כל ציור שלם פרטי של כל מעשה טוב וכל מוסר נחמד, יפעול עליה לצאת ממצב המנוחה אל הפעולה וההתעוררות. ע"כ הבעת הכבוד מתפרש יפה בקימה, לפי התכלית הכללית של כבוד הראוי לאנשי מעלה, שתהיה השפעתם יותר ניכרת ויוצאת אל הפועל. והנה 'בענין' קנין המעלות אפשר שיקנה אדם איזה מעלה או מדה פרטית, ומ"מ אינה מתאמת יפה לכל יתר הנהגותיו. או שלפעמים יהיה האדם ירא חטא, אבל מהותו האנושית נתבטלה אצלו, אם מפני חלישות הגוף או הנפש, או ממיעוט הכרה, איננו מצייר יפה את כל המבט האנושי לפי כל מה שאפשר להיות בו מהטוב והרע, ושיבחר דוקא בטוב וביראת חטא, כ"א לא ידע לעשות רע. איש כזה, אם שנוכל לקרותו דחיל חטאין, אבל לא נוכל לקרותו גבר דדחיל חטאין. ומטרת התורה במאמר הכתובי "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שיהיו כל הכחות הגופניים והנפשיים חיים וקיימים במילואם בלבו ונפשו של אדם, ועם שלמות החיים יבחר לו החיים היותר קדושים ויותר נעלים, הקרובים אל השם יתברך בלכתם בדרכיו. ע"ז נאמר גבר, איש באנשים עם מילוי כל כחותיו בהקפה שלמה, והם הם המשלימים אותו להיות דחיל חטאין. ובאשר כח הפועל הוא עצמו הוא כח החיים, ע"כ החשק אל הטוב הוא כבר נמצא בנפש נדיבה בטבעה. אמנם ההדרכה צריכה להתעסק בדרכי תורה שלא יעלה כח חפץ הפעולה ג"כ על הדברים הרעים כפי נטות הנפש במדותיה המסובכות, לזה צריך האדם (לראות) 'להיות' דחיל חטאין. וכיון שהוא גבר המציין מדת חי ופועל, ועם זה דחיל חטאין, תצא מאליה התמונה של שלמות עושה טוב בהיותו ג"כ סר מרענ.