עין איה על שבת ב עט

(שבת כח:): "אמר רבי אילעא א"ר שכ"ל, אומר היה רכי מאיר תחש שהיה כימי משה בריה כפ"ע היה".

ישנן מדות קבועות שראויות הן להיות נקבעות ברושם של קביעות ושל תולדה קיומית, דהיינו שמשרשן יוקחו ענפים ג"כ להרחיב ענינן בכל עת ודור. וישנן מדות כאלה שהן צריכות לשעתן ואין לקבע אותן בערך מיני כ"א בערך אישי, כי המין הלא הוא קבוע ואינו עובר, ומתרבה - ואינו עומד בצמצומו. והנה הרושם של ריבוי הגוונים שבתחש, דמתרגמינן ססגונא, ששש בגוונין הרבה, הוא מתאים עם אותה הנטיה של הכנסת כל הכוחות, גם אותם שהם לעצמם רעים, בבנין האומה הכללית. וזהו דבר מיוחס למשה רבינו ע"ה שהכניס את הערב רב בכלל האומה, ואע"פ שלא היה הדבר ע"פ הדיבור כמפורסם בדחז"ל מ"מ ודאי לא יאונה לצדיק כל און. ואם מכאובים רבים הסבו הע"ר בישראל, ותולדותיהם כיוצא בהם מסבבים צרות רבות ורעות בכל דור ודור, מ"מ ההשלמה הכללית שתבא באחרית הימים, תתברך ג"כ ע"י אותם הכחות הקשים והשונים, שדוקא ע"י מיזוגם של הע"ר באו לנו. ובההפך החושך לאור, יגלה הדבר שגם אותו הרע והסבל היה לטובה, כי העושר של המון כחות וצביונים שונים הוא דבר משלים את האומה, אלא מפני שנלקחו ממקום בלתי טהור הנם לקוצים כ"ז שלא נצרפו. אמנם רק ימי משה, אותם הימים שהאומה קפלה בהם את הכנת השלמתה עד היום האחרון, עד העתיד היותר נהדר, רק הם היו ראויים להכנס בעובי קורה כבדה כזאת של הרבות הגוונים בריבוי היותר אפשרי ולשוש בהם, ולכלול גם כח זה בכלל עבודת הקודש שנכללה בקדושת המשכן. אבל אין לדבר ערך מיני קיומי, וחלילה לדורות הפרטיים לשום להם לקו להרבות גוונים זרים באומה, או להדבק ביותר גם באותו הסיג הזר שנבלע באיבריה, אשר באמת אחרי שימוש פעולתם תקנת הכלל תלויה בהזיקוק של הסרת הבדילים "ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך... אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" . ע"כ תחש שהיה כימי משה בריה נפ"ע היה.

<< · עין איה על שבת · ב · עט · >>