עין איה על שבת ב מח

(שבת דף עמוד): "ולא יפה אמר שלמה, ושבח אני את המתים שכבר מתו".

הוראה נפלאה יש כאן, כמה העבר כשהוא נשגב וקדוש פועל על המרוץ של הזמן ההוה והעתיד, מה שההוה עצמו לא יוכל בשום אופן להתרומם ככה לולא שאיבתו ממקור עבר רם הערך. וכל שיותר ילך הזמן וישטפו החיים, יתגלו ויצאו אל הפועל הטובות הגנוזות שהכין העבר הנשגב, ע"י האנשים הגדולים שלוחי ההשגחה העליונה להיות עומדים למשוש דורים. כאשר עינינו הרואות כי התקופה הקצרה של מלוכת דוד המע"ה פעלה כ"כ בפעולתה הרמה ע"י קדושת משיח אלהי-יעקב דהמע"ה, עד שדוקא אחרי שכבר עבר זמנה, הראתה ועתידה היא להראות את פעולותיה הכלליות הנצחיות, דוד מלך ישראל חי וקיים, כאשר נתברר אז ע"י בירור היחש של אור התורה עם עבודת ד' שבמקדש ע"י יחש של מלוכת דוד הנצחית. שאמנם במה היתה ההכרה בולטת ביותר בעם, במה שכ"כ רב היה והוה וגם יהיה הרושם העמוק של קשר מלכות בית דוד בעומק נפש האומה, גם אחרי שכבר מת ואחרי שכבר עברה הפעולה המורגשת, רק אז תחל הפעולה הרוחנית להיות ניכרת ומתגלה, אבל בזמן ההוה, בחיי דוד המע"ה, לא היה כ"כ אפשר להבחין את הערך הנצחי שלו. ע"כ יפה אמר שלמה "ושנח אני את המתים שכבר מתו". עיקר הכרת שבחם וערכם בא דוקא בעבור שטף זמן הגון, עד שיאמר עליהם שכבר מתו, רק אז יוכר שהם משובחים שלא מתו לפי האמת, כי חיים הם לעולם.