עין איה על שבת ב מא

(שבת ל א): "פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הככוד".

יש דרך המאחד את הרגש שבלב עם השכל הטהור, שהוא האופן המתאים להכנסת הארון, מקום טהרת השכל האלהי, התורה, למקום העבודה המיוסדת על רגשי נדיבת הלב וטהרתו. כי הנה השכל שואף לההטבה הכללית, לאשרם של כל מעשי ד' ואינו מבחין בין אומה לאומה. אבל הרגש מושך את האדם להאהבה הלאומית הפרטית, אהבת עמו. ובישראל יש דרך שיעלו שניהם בקנה אחד, כי כבודם של ישראל וגדולתם בעולם הוא מביא את ההכרה של כבוד שם ד' אלהי ישראל, הנקרא על עמו, שתתגדל בעולם, ומזה יצאו האור והטובה השלמה אל הכלל, א"כ, השאיפה ההרגשית שבלב היא מקושרת להמושג השכלי. ע"כ אמר שאו שערים ראשיכם, במדרגה לאומית, שאינכם עדיין פתחי עולם כלליים, כ"א שערים פרטיים לאומיים, שמזה יבא שתנשאו בתור פתחי עולם, שכל העולם כולו יבא בכם. וע"י מה תבא ההכרה של שם אלהי ישראל ותורתו להתודע על בוריה בעולם, ע"י מה שיבא בכם מלך הכבוד, כלומר שיתגדל כבודם של ישראל, עזם וחסנם, בעולם. א"כ יש מקום לשאיפה ההרגשית הלאומית בנו להיות מאוחדת עם תביעת השכל היותר זכה. ע"כ ראוי שיכנם הארון, מקום השכל הטהור, לבית קודש הקדשים יסוד העבודה ההרגשית הטהורה, להראות הגעת הדרך להתאחדותן של התורה העיונית השכלית עם העבודה הלבבית ההרגשית בישראל, מה שלא נעשה כן לכל גוי.