עין איה על שבת ב לח

(שבת ל א): "דבר אחר, מלך בו"ד גוזר גזירה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואת"ל מקיימין אותה, בחייו מקיימין אותה במותו אין מקיימין אותה, ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושכח אני את המתים שכבר מתו".

על דבר העצמות האנושית, היא שאלה גדולה אם היא עולה הלך ועלה או יורדת היא הלך וירד. וכאשר נתבונן בדבר יפה נראה שיש הפרש בין המקרים האנושיים לבין עצמות האנושיות, וכבר הסכימו ע"ז ג"כ מנבוני החוקרים. עצמות האנושיות לא עלתה בשום אופן, אמנם גם לא תוכל כלל לדמות עצמה לאותם שהיו בדורות הראשונים מגדולי הרוח. אמנם בפרטים חיצוניים ודברים מעשיים, שהם מקרים משתנים, בזה עלה האדם במה שהוסיף ידיעות ניסיוניות. וכאשר אנו צריכים להעריך אלה שני הענינים זה מול זה, איזה כח הוא יותר עיקרי באדם וראוי לתפוס מקום יותר נכבד בחייו, האם העצמות האנושית או מקריו, כל חכם לב ידין שמקרים החיצונים כאפס יחשבו לגבי העצמות האמתית. ע"כ כיון שלענין העצמות אין בדורות האחרונים גדולי עולם מצד העצמות האנושית כאותן של דורות הראשונים, למדנו שבכלל הראשונים עולים הם הרבה במעלה האנושית על האחרונים. סבת הדבר היא מצד ההשגחה האלהית, שיש הבדל בין צורך ההנהגה של העצמות האנושית לצורך ההנהגה של המקרים. המקרים מפני שהם משתנים, ע"כ גם חקי ההנהגה שלהם עומדים להשתנות, ואין להם כח קיום ובטחון עצמי, רק כח מסופק, שצריך להתמך מן החוץ, ככל דבר מקרי שאינו בטוח ואינו חזק מצד עצמו כ"א צריך סעד לתמוך אותו. וכאשר ההנהגה האנושית צריכה להיות נמשכת יפה לפי הערך, ע"כ מצד העצמות האנושית, שהוא דבר שאינו משתנה, ע"כ כשם שצורת ההנהגה הכללית של שבע מצות ב"נ שהן ראויות לעצמות כלל האנושיות ומוסרם, אינן צריכות להשתנות אצלם, כמו כן משעה שחלה על ישראל עצמות מיוחדת ע"י ההבדלה מכל העמים במתן תורה, אין צורך בשום שינוי, כמו שהעצמות הפנימית אינה משתנה, באנושיות בכלל ובישראל שזכו לעצמותם המיוחדת בפרט. אבל ההנהגה שהיא מתפשטת בעניני המקרים שזוהי הנהגת המלוכה, כיון שהמקרים הם עלולים להשתנות, ע"כ אין להנהגה הנוסדת על פיהם כח הקיום וההעמדה העצמית. ע"כ מלך שגוזר גזירה, שעניני גזירת מלכות הם בעיקרם בעניני הנהגה של דברים מקריים והם נובעים ממקרי החיים ההולכים תמיד ומשתנים, ע"כ היא ספק מתקיימת, ואם מתקיימת צריכה כח שלטון חוצי כדין מקרה שצריך העמדה ממק"א, ע"כ במותו אינה מתקיימת. אבל תורת-משה שבנויה ע"פ העצמות אשר לישראל, יש לה משום זה כח נצחי מצד עצמה, שהעצמות היא דבר הקיים לעד. ומזה עצמו למדנו ששם השם יתברך בכח האנושיות בכללה להוציא בראשית ימיה כחות נעלים ונשגבים שאי אפשר למצא כמותם בימים האחרונים, אע"פ שהידיעות המקריות מתרבות, מפני שהכרח הוא שימצאו מוכשרים להשפיע שפע הנהגה אלהית נצחית ע"פ העצמות האנושית שהיא דבר המתקיים לעד, וזה צריך דוקא שלא ישתנה. א"כ דור האחרון יושפע דוקא מדור הראשון, א"כ ע"כ צריך שיהיה גדול ממנו בערכו. ומזה עצמו שזאת היתה עצת ד' שתנתן התורה הנצחית דוקא בדור הראשון להטבעת חותם העצמות על ישראל ע"י משרע"ה, באופן המתפשט על כלל עצמיות החיים, שאנו רואים שיש לו ערך יותר בטוח ויותר מתקיים מההנהגה שמתיסדת ע"פ כח של מקרי החיים, אנו מכירים שכח העצמות גדול הוא באין ערוך מכח המקרים, ואין ראוי לאדם שיעורו עיניו הדברים החיצונים של המקרים שהשתבחו בהם דורות האחרונים, לחשוב שכך צריכים הדורות להערך בעצם שיווים, כ"א ידע נאמנה עצם הערך העצמי, מפני שהוא דבר נצחי באדם אינו עומד לשינויים, ומתוך כך צריכים הדורות הבאים ללמוד מתורת הראשונים במקרה זה. ע"כ היה צורך ההשגחה האלהית להופיע בעולם ע"י נפשות גדולות, שאב לכולם הוא בחיר האנושי, משה רבינו, אדון הנביאים, ובערך זה כלל הנביאים וגדולי העולם בדורות שעברו, שמצד שלמותם העצמית אין לנו דוגמתם בדורות האחרונים. והכל הולך אל מקום אחד, שמצד העצמות האנושית שהיא הדבר הנצחי שבאדם, משבח "אני את המתים שכבר מתו", מפני שהבאים אחריהם צריכים להתנהג ע"פ ההדרכה הנתונה להם, ע"פ רועה הנאמן שהשפיע עליהם מרוחו מיד ד' להיות שמו לעולם וזכרו לדור דור. ויחס התורה למשרע"ה כלשון הכתובי "זכרו תורת משה עבדי", כפי' היוחסין בזה שכוונת גזירות ותקנות כאן מוסבת על כלל התורה, מפני שרצה ללמדנו מהמשל מבחיר האנושי שעמד דוקא בילדות האומה, להוראה על ערך העצמות האנושית שהוא אינו תלוי בהתפתחות כלל, לא כפי העולה בדמיון הרבה טועים מהעריכם את העצמות האנושית ע"פ השתלמותה במקריה.